כללי

על מיניות, אמהות והחופש להתלבש איך שבא לי.

וואו, שבועיים קשים עברו עלי. למי שלא עוקבת בפייסבוק, אני אנסה לקצר את העניינים. זה התחיל מאירית רחמים והשמלה המדוברת שהיא לבשה לבר המצווה של הבן שלה. ראיתי את כל התגובות שנכנסו בה מעבר לכל פרופורציה והייתי חייבת להגיב, מהצד האחר. וזה מה שכתבתי:

אני אוסיף ואדגיש כאן שפעם, גם אני הייתי כזאת ששופטת וביקורתית כל כך. ולפעמים עדיין "מתפלק" לי.
וזה לא סוד, אפשר להסתכל כאן בבלוג אחורה, הוא כבר בן 7. הייתי כותבת פוסטים של מה אסור ומה מותר. מה נראה זול ופרחי ומה נראה יוקרתי או שיקי ונכון. לקחו לי כמה שנים להבין שמשטור הוא משטור הוא משטור. לקחו לי שנים להבין שזה בדיוק אותו הדבר. שאי אפשר להגיד לנשים "אל תלבשו מחשוף עמוק מידי" ובאותה נשימה "לשמנות מותר ללבוש מה שבא להן". כי אם אני יכולה למשטר מישהי, מה עוצר מישהו אחר מלמשטר אותי?
זה הזכיר לי את זה שממש כמה שבועות לפני תמונות הנקה שלי עוררה פרובוקציה מטורפת בלי שבכלל תיכננתי. העלתי תמונת הנקה כמיליון אחרות שלי, אבל היא הייתה בשחור לבן והייתי מאופרת וגם הסתכלתי למצלמה. אז נשים כתבו לי שזו תמונה שאני מנסה להיות בה סקסית, שהיא לא תמונה אותנטית כי אני מאופרת. ניסו להגיד לי איך אמא אמורה להראות, במיוחד כשהיא מניקה. שזה בטרנינג ובלי איפור, אבל לא כשאת אמא שעובדת בסטילינג ודוגמנות.  כי את חוזרת מהעבודה ולהנקות ואז נו מה לעשות, את מניקה עם איפור. הסיפור עם אירית והתלונות על זה ש"היא אמא! היא חייבת להיות א-מינית!" הזכירו לי בדיוק את תמונת ההנקה והסערה סביבה.
ואז כאילו בתזמון מדהים, הרגשתי את זה על בשרי עוד יותר.

ביום חמישי יצאתי למסיבה אחרי שלא יצאתי לאחת כזאת בערך שנתיים, מאז שהריתי.
כבר בבית ידעתי שמבחינתי זאת הזדמנות להתלבש חשוף. כי זאת מסיבה! ואני בת 26! וזה הזמן והמקום. ואז לבשתי חולצת קולר עם מחשוף גב (ראו תמונה בראש הפוסט), מחשוף בפרונט וגם הטרנד האהוב עלי side bood. מחשוף צידי שחושף את ה"כפל" של החזה. סקסי ומשגע בעייני. אני כמובן נשואה, לא מתלבשת ככה בשביל גברים אחרים, אני מתלבשת ככה בשבילי. אני אוהבת להרגיש סקסית. מיניות היא חלק ממני. אני אדם מיני, מאוד. אני אוהבת סקס, אני אוהבת לדבר על סקס, לקרוא על סקס, לעשות סקס. וכשאני מתלבשת סקסי אני מרגישה טוב. אני מרגישה טוב בכל לבוש, אגב. וכל דבר שאני לובשת הוא נטו – בשבילי.
את החולצה הזאת קניתי לפני כמה שנים טובות, כשהייתי קצת רזה יותר, שטוחה יותר(שטוחה זה מונח יחסי…). צעירה יותר וגם הרבה פחות אמיצה והאמת היא שלא לבשתי אותה מעולם. אבל משהו מטורף קרה לי מאז שלביא נולד. הפכתי להרבה יותר שלמה עם עצמי. הפכתי להרבה יותר אישה. ושאריות החשבון שעוד דפקתי למישהו בעולם הזה, נעלמו. כשלבשתי אותה ידעתי שיש לי "כפלי שומן" בגב, היו לי אותם גם רזה יותר. הם יותר קשורים למבנה שלי (תחת גדול ומותניים צרים) מאשר למשקל. פעם היה אכפת לי אבל לא עוד. אז לבשתי אותה, הצטלמתי והעלתי לקבוצות האופנה שאני תמיד מעלה אליהן יום אחרי.
את התגובות לא צפיתי בכלל.

זה התחיל ככה:

ולא, לא נפגעתי. ממש לא.
דפני היא עוד אחת מאותן נשים שחיות בעולם ההוא שבו ללבוש טוב יש קשר בעיקר לאיך שאת נראית וכמה שאת שוקלת. בעולם שבו נשים כותבות לנשים שלבושות גרוע "הכל יפה עם גוף כמו שלך!" ובעולם שבו קיימת משוואה שאומרת:
לבוש טוב = לבוש מחמיא = לבוש מרזה/מטשטש/מסתיר חסרונות/מדגיש עקרונות. בעולם של סטייליסטיות כמו דורין אטיאס ו"המהפך". עולם שהולך ונכחד בזכות נשים כמוני שאומרות משהו אחר לגמרי.
לבוש טוב הוא לבוש שמתאים לסיטואציה וללובשת. ומתאים ללובשת זה לא אומר שהוא יעשה אותה רזה יותר או יטשטש כל "פגם" ומי בכלל אמר שכפלי השומן שלי הם פגם? בעלי ממש אוהב לצבוט אותם ואומר שהם מגה סקסיים.
מה שהטריד אותי זה לא הביקורת שלה, אלא בחירת המילים" זול, פרחי" וההשוואה לנשים עם חזה קטן ונערי. העובדה שאם הייתי רזה ושטוחה לא הייתי מקבלת ביקורת כזאת. זה הזכיר לי שבתיכון הדתי אם אני לבשתי וי שלחו אותי הביתה ואם מישהי שטוחה לבשה וי זה היה בסדר. הבנתי שאני שוב נענשת על הגוף שלי.

ואז, זה החמיר. קיבלתי בשרשור הזה את התגובות האלו:

וזה ריסק אותי ברמות שמזמן לא התרסקתי.
לא זה שהיא קראה לי זונה. כי הרי זול ופרחי זה לא  רחוק מזנותי… אלא זה שהיא אמרה שבגלל שזה אאוטפיט פרובוקטיבי מגיע לי להאנס. זה מעודד אונס. האישה הזאת, אטי יעקובסון, היא טרול ידוע עוד מימיי תפוז העליזים. אבל לא האמנתי שאישה יכולה באמת להגיד דבר כזה. וכן, זה ישב לי על נקודה סופר רגישה. אני הותקפתי מינית במשך כמה שנים טובות בילדות שלי. זה היה נוראי, אבל מה שהיה באמת נוראי זה העובדה שבמשך שנים האשמתי את עצמי. האשמתי את עצמי כי הייתי ילדה עם ציצים בכיתה ד'. האשמתי את עצמי שאני "פתיינית". שאני "לוליטה". כל מיני מילים ששמעתי וקראתי ולא באמת הבנתי שזאת אפעם לא אשמתה של זו שהותקפה. שאונס קורה כי יש אנסים. ולמרות שהיום אני יודעת את כל זה, זה היווה טריגר עבורי. בדיוק החננו את האוטו בחניה אצל חמי וחמותי והרגשתי שנגמר לי האוויר בריאות.
שאני לא מצליחה לנשום.
זאת תחושת מועקה שאי אפשר להסביר. הרגשתי כאילו נתנו לי אגרוף בבטן והייתה לי בחילה. רעדתי במשך שעות אחר כך. גם כשעשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב – כתבתי פוסט ופרקתי. לא הצלחתי לשחרר. רעדתי שעות, הלכתי לישון בוכה והתעוררתי באמצע הלילה עם כאב ראש. קיבלתי מאות תגובות מחזקות. מאות. כשהתעוררתי, ראיתי שקיבלתי הודעה בעמוד שלי מבחורה מקסימה בשם נעמה. היא שלחה לי איור של האאוטפיט הזה שלבשתי וגרמה לי להתעודד בטירוף.

מאז התגובות לא הפסיקו להגיע וגם התובנות. נפלו לי כמה אסימונים ורציתי לחלוק אותם איתכן.

קודם כל הבנתי שמדובר בשמנופוביה ואחת מהסוג הגרוע ביותר. אם פעם היו אומרים לשמנות "טוב אתן שמנות אבל ציצי זה הדבר הכי יפה בעולם ויש לכן ממנו אז תחשפו!" היום זה כבר ממש לא. זה לא שיקי, לא מגניב. בין היתר כי עולם האופנה עדיין שייך לרזות ואנחנו ממשיכים לראות טרנדים שמה לעשות הם פחות מחמיאים לנו – המקומרות. כמו האוברסייז, הנורמהקור, נעלי הספורט. טרנדים שקוברים נשיות. ועל נשים כמונו, זה גם מגדיל אותנו ולוקח מאיתנו את הנשיות שבאה בילט אין בגוף שלנו. ואגב, זה בסדר גמור להתלבש ככה. גמני לובשת אוברסייז והרבה פעמים מוותרת על המותניים, ומרשה לעצמי להראות גדולה ממה שאני כי אופנה היא הרבה יותר מ"מחמיא" שערכו שווה ל"מרזה".
אבל בשנים האחרונות פתאום צצו נשים כמו קים קרדשיאן, נדיה אבולחאסן, אשלי גרהאם. והאינסטגרם שלהן מפוצץ בתמונות עירום, בקלוזאפים של התחת, והן חושפות וחושפות והן שוברות את האינטרנט כל פעם מחדש. נשיות מתפרצת, נושכת, לא מתנצלת. מיניות גועשת. קים קרדשיאן היא אמא כבר, והיא עדיין אוחזת בדגל המיניות שלה בלי להתבלבל. ומה שמצחיק זה שהרי גם קייט מוס הצטלמה בעירום, אלף פעמים. וגם קארה דלווין. אבל להן אפחד לא קורא זונות, מלכות טראש. והיום פחות ופחות אנשים קוראים ככה גם לקים קרדשיאן.

ואם פעם חשבתי שסקס מוכר ונשים הן סקסיות בשביל גברים והנשים האלו כל כך מצליחות בגלל אלפי גברים שמריירים עליהן אני היום יודעת שזה לא גברים, זה נשים!!! אני יודעת כי אני מכירה גברים שאומרים על קים שהיא סקסית, אבל המעריצות הכי גדולות שלה הן נשים. נשים שמחפשות את הלגיטימציה להיות סקסיות בלי להתנצל, בלי לחשבן. אני יודעת כי גם על התמונות שלי מגיבים פעם ב… גברים, אבל רוב התגובות הן של נשים. והן מספקות אותי ומעצימות והן נהדרות ונפלאות. לצערי גם התגובות המזעזעות ביותר הגיעו מנשים. נשים שהפנימו כל כך טוב את המשטור והערכים והסטנדרטים שקבעו בחברה הזאת גברים.

אני לא מספיק נאורה כדי לחמול עליהן. פעם, גם אני הייתי חושבת שנשים מסויימות מתלבשות "זנותי" או "פרובוקטיבי" ועם הזמן למדתי להסתכל לתוך עצמי ולנסות להבין מה באמת מפריע לי. ומה שבאמת הפריע לי, זה שהייתי מתה להתלבש ככה בלי שיקראו לי זונה, בלי שיחולו עלי 398980 חוקים אידיוטים ובלי כתובים של "החברה". ופתאום הבנתי גם מה מפריע כל כך לנשים האלו.
אני פשוט מורכבת מידי עבורם.
האנשים האלו שהם כל כך קטנים וצרי מוחין פשוט לא מבינים איך זה הגיוני.
בדיוק כמו שהייתי מספרת שאני מאפרת ויש לי בלוג אופנה כשהייתי סטודנטית מחוננת והמרצים אמרו לי "מה? אבל את אינטלגנטית כל כך!" כאילו שההתעסקות באופנה ויופי שמורה לאנשים שיטחיים וטיפשים בלבד.
אנשים לא יכולים לתפוס את זה שמותר לאישה להיות אמא טוטאלית שמניקה פעוט בן שנה ומעודדת הנקה למרחקים, מטופחת, מינית, סקסית, שאוהבת מין ומדברת עליו בלי בושה, מתלבשת חשוף, אבל לא עבור גברים אלא עבור עצמה ועל כל זה, היא גם אוהבת את עצמה בדיוק כמו שהיא.

היום קראתי תגובה של איזו חכמה שכתבה "יש לבוש שהוא פשוט זנותי ואין לזה שם אחר! ולא כולן צריכות לפרגן אחת לשניה ובלי ביקורת היה משעמם כאן ומי שלא רוצה ביקורת שלא תעלה תמונות לרשת!" וגאונה אחרת כתבה לי ש"כל אחד יכול להביע דעה!!!" ואני אומרת לאותן בחורות, שמדברת הרי מדם ליבן ומתוך טוב לב ענק – תהיו נחמדות. פאקינג תהיו נחמדות. זה הכל. תנסו לפרגן, ולא לפגוע ולא לבקר עד אין קץ.
לא, לא משעמם בכלל בנחמדות.
וגם ביקורת יש דרך להעביר אם וכשביקשו אותה.
פתחתי קבוצת אופנה לא מזמן, השמנמנות של זוריק . הגענו כבר למעל 2200 נשים ואצלנו בקבוצה, לא מבקרים בכלל אם לא ביקשו ביקורת. וגם כשמבקשים, ביקורת נכתבת על הבגדים, לא על מה הפרשנות שאנחנו נתנו לבגדים שנלבשו (וכן זנותי קיים, בראשה של זו שרואה אישה וחושבת שהיא "זנותית" וצריכה לבדוק טוב עם עצמה מאיפה זה מגיע) וביקורות לא נכתבות לגופה של אישה. וואלה, לא משעמם אצלנו בכלל…
ויצרנו סביבה מדהימה, מעצימה ומטורפת.
ומי שרוצה לתת ביקורת בכל מחיר ולמשטר אחרות ולהרגיש שהיא סיימון קאוול,
שלא תבוא לבכות לנו כשהיא תקבל מאותה מנה ושלא תעיז לנסות להעמיד פנים שהיא מקדמת דימוי גוף חיובי כי כל מה שהיא באמת מקדמת זו שנאה.

לסיום משאירה אתכן עם שיר שממש מדבר אלי:

 

And i don't really care if nobody else belives, cuz i've still got a lot of fight left in me.

נשיקות,
השבוע יעלה פוסט על ברלין המדהימה
וכאן אני כל כך סוגרת את הנושא הזה.

זוהר

18 Comments

  • אנונימי

    כמו תמיד ריגשת אותי.
    לנשים שונות יכול להיות טעם שונה ונשים שונות עשויות לחוש בנוח עם מידה שונה של חשיפה וזה בסדר (אחרת היה ממש משעמם). גם אני לא מרגישה בנוח לחשוף את עצמי וכנראה שלא הייתי מעיזה ללבוש מה שלבשת. אבל זאת בעיה שלי, לא שלך!
    לטעון שלבוש חשוף הופך אישה לזונה ומזמין אונס מחזיר אותנו, הנשים, עשרות ואף מאות שנים אחורה ולכן מקומם.
    זונה, למי שמתבלבל, היא אישה שמוכרת את גופה. בעוד ששחרור האישה והמהפכה המינית מאפיינים קדמה, זנות היא המקצוע העתיק בעולם שמאפיין חברה פטריארכלית.
    לטעמי לבוש זנותי (והתנהגות זנותית) בכלל אינו מאופיין באורך החצאית או עומק המחשוף אלא בגישה. כשאישה לובשת בגד שבעליל לא גורם לה להרגיש בנוח רק כדי לרצות גבר, היא מתלבשת בזנותיות. באותו אופן, אישה שאוהבת סקס היא לא זונה, אלא אישה משוחררת וכנראה גם מאושרת יותר. זאת בניגוד לאישה שמשתמשת בסקס ככלי להשגת מטרות.
    מצטערת על המניפסט אבל התגובות שקיבלת ממש הרגיזו אותי.

  • Unknown

    וואי הפוסט הזה הגיע לי בדיוק בזמן.
    אתמול נסעתי עם חמותי וגיסתי לבית קפה, עברה במקרה בחורה עם מכנס קצר. גיסתי אמרה "וואו יש לך את זה ביותר קצר?". אני לא הבנתי למה בכלל היא רואה לנכון לציין ואז התחיל דיון בנינו.
    המשפטים שהן אמרו זה בדיוק המשפטים שכתבו לך: "בחורה שמתלבשת ככה משדרת זנותיות", "מי שמתלבשת ככה מה שהיא רוצה…"
    אני מאלה שמנסים כמה שיותר להמנע מוויכוחים, אבל פה לא יכולתי יותר.

    זה מרגיש לפעמים כמו ויכוח פוליטי בין ימין לשמאל, שהדעות של שני הצדדים לא משתנות והויכוח- הוא ויכוח סרק. הן יכולות להיות הנשים הכי מקסימות שבעולם, עם הדעות הכי חשוכות שבעולם.
    אותי זה מייאש, כי אין עם מי לדבר. אני באמת מקווה שרוב האנשים נורמליים (למרות שזה נראה בדיוק ההפך)
    וכח הכבוד לך, את מהממת, תלבשי מה שבא לך ושיקפצו כולם. כל התגובות הן רק מקנאה

    • zohar

      אני ממש מבינה אותך. לא יכולה להרחיב לצערי אבל בכלליות ממש קשה שהמשפחה הקרובה ממש הפוכה בגישה לגבי דברים כאלו.

  • Tali Raifman

    זוהר יקירה
    In the end – only kindness matters
    יש כל כך הרבה "רעל" מסביבנו – חוסר פרגון, התייחסות רק לשגיאות / חסרונות שלנו – הרי כשאותם אנשים חשוכים כתבו לך או לאירית רחמים הערות נבזיות – כאילו – מה הם חשבו לעצמם? "אההה אוקיי עכשיו כשכתבתי לאישה זרה בפייסבוק שהיא נראית זוועה וששמנות / נמוכות/ מרכיבות משקפיים לא יכולות להתלבש ככה, הנה עכשיו יהיה שלום עולמי ולא יהיו יותר ילדים רעבים בעולם"
    לא ברור לי. אין לכם משהו נחמד להגיד? אתם ברצינות לא חושבים שאמא צריכה להתלבש ככה? אפשר גם לא להגיב. גם זה בסדר. לפזר רוע בעולם ולבייש אנשים אחרים זה הרבה יותר גרוע מלהאכיל תינוק בפומבי או ללבוש חצאית קצרה.
    מאחלת לך רק טוב ושתמשיכי להעצים נשים!

  • Unknown

    היי זוהר, אני רוצה להתחיל דווקא בזה שאני מסכימה איתך, ואני חושבת שאת נראית נהדר בבגדים שלבשת. אבל, יש סוגייה נוספת שאת מתעלמת ממנה, כי את אישה בוגרת שמבינה את המיניות שלה. וזה המסרים שאנחנו מעבירים לנערות והבנות הצעירות. חלקן חושבות שכדי למצוא חן בעיני הצד השני, או כדי להיות סקסית , צריך להתלבש קצר צמוד וחשוף. בו זמנית עם זה שאסור למשטר (ואני לגמרי איתך בנקודה), צריך גם לחשוב איך מעבירים את המסר נכון לדור הצעיר. זאת נקודה שלא פתורה אצלי, ולכן זה כל מה שיש לי להגיד כרגע.

    • zohar

      אני ממש לא מתעלמת ממנה. אישה בוגרת היא לא ילדה וילשה היא לא נערה. את הבנות שלי אני אלמד שהן יכולות להתלבש איך שבא להן ברגע שהן יבינו מה זה סקסי ומזה סקס.

  • אנונימי

    אולי הגיע הזמן שתחליטי מה את רוצה להיות. את רוצה להיות גורו לענייני ביטחון עצמי לכל אישה באשר היא? או שאת רוצה להיות סטיילייסטית? שני הדברים סותרים זה את זה ולכן את מקבלת כל כך הרבה תגובות ארסיות. אם את ממתגת את עצמך כסטייליסטית – מן הסתם שיבקרו את הדרך שבה את מתלבשת, כי התפקיד של סטייליסטית הוא להלביש באופן מחמיא, לטשטש פגמים, לדעת מהם צווי האופנה, לדעת להתאים בגדים לסוגי גוף שונים וכו'.
    או שאת רוצה להוות איזושהי דוגמא ולהצעיד אחרייך נשים למקום שבו כל אחת יפה, כל אחת לובשת מה שטוב לה, והעיקר הביטחון העצמי ולזרוק ז'?
    כי שני אלו דברים סותרים בעליל. את יכולה לצעוק ולהגיד עד מחר שאת גם זה וגם זה, אבל אלו דברים הפוכים שלא מסתדרים זה עם זה.
    אם את רוצה לצעוק לעולם – תלבשו מה שבא לכן (היי, גם אני בעד) אז נהדר. אבל את לא יכולה להיות סטייליסטית מן השורה. אולי את צריכה הגדרה משל עצמך, אני לא יודעת. אבל אישה שבאה אלייך לסטיילינג – מה היא רוצה? שתלבישי אותה בכל דבר גם אם הוא הכי לא מחמיא, העיקר שתרגיש טוב עם עצמה? או שתלבישי אותה באופן מחמיא שיגרום לה להרגיש טוב?
    אם זה עניין של ביטחון עצמי אז לצורך העניין את אמורה לצאת מהבית גם עם שק תפוחי אדמה ובו חורים לידיים והרגליים ולהרגיש הכי סקסית בעולם. כסטייליסטית את מייתרת לחלוטין את התפקיד.

    אני לא ארשום פה מה דעתי על הבגדים כי זה לא רלוונטי וגם ככה את לא באמת רוצה לשמוע/לקרוא.

    • zohar

      אם היית יוצאת מימי הביניים ומגיעה למאה ה 21 היית מבינה שאפשר להיות גם וגם. "הגיע הזמן שתחליטי מה את רוצה להיות" הצחקת אותי!
      אני מנהלת חנות פרחים, אני סטייליסטית ואני דוגמנית פלאס סיז. אני גם גורו לביטחון עצמי ואהבה עצמית ואני גם מאפרת.
      ואת יכולה להמשיך להתעצבן ולהגיד לי שאני "צריכה לבחור" אבל אני לא צריכה כלום.

      ונשים שבאות אלי רוצות גם וגם.
      רוצות לקבל ממני ביטחון ללבוש מה שבא להן.
      רוצות מישהי שתלבש אותן בסטייל ובאופנה עכשוית בלי "לטשטש" בלי "להסתיר". רוצות מישהי עם ביצים של בת יענה, כמוני שתגרום להן להרגיש שהן יכולות הכל. שהן נראות מדהים. ואני מצויינת בזה.

      ואגב, אני לא מקבלת הרבה תגובות ארסיות.
      אני דווקא מקבלת יםםםם אהבה ומעט מאוד תגובות ארסיות שאני מקדישה זמן ומאמץ להראות למה החשיבה בהן מעוותת מתוך ידיעה שזה יגרום למישהו לשנות את דעתו ויש לי בעמוד מאות נשים שדעתן השתנתה.

      אני רוצה לשנות את העולם.
      זה מה שאני רוצה.
      ואני מצליחה.

      תודה שחסכת ממני את דעתך. היא אכן לא מעניינת.

  • הדס

    הי זוהר, אני מאד אוהבת לקרוא אותך, ואני כבר כמה שנים קוראת… אני באמת מתעניינת,(אני בחורה דתיה בלי פייסבוק וכו…) למה לתת מקום ככ גדול בלב ולסבול עוד מזה, מכמה אמרות מטופשות של אנשים שסביר להניח שאת אפילו לא מכירה בפייסבוק… זה פשוט (בעיניי) לא צריך לתפוס מקום ככ גדול בחיינו בפרט שאנחנו מוקפים באנשים אמיתיים ואהובים ככ… חוץ מיזה אהבתי איך שניראת בעיקר את האיפור, הוא היה קסום!

  • Unknown

    תודה לך שאת מזכירה לי שאהבה עצמית ונתינה עדיין קיימים. כשאני אומרת נתינה אני מתכוונת לתת לבנאדם אחר להיות עצמו בלי לשפוט, בלי מילים פוגעות שגורמות לך להרגיש כאילו מי שאתה זה משהו פסול. כמו לאפשר לעצמך להיות מי שאת בלי לתת דין וחשבון. לכל אחד יש את הדעות שלו לגבי אופנה ומה הגבול שלו. אבל יש זמן להביע דעה ויש זמן לשתוק. אם אין לך משהו טוב להגיד עדיף לא לומר דבר. רעל זה רעל. את מהממת ואמיצה. תמשיכי להיות את וכל השאר יסתדר מעצמו 🙂

להגיב על אנונימי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *