לכל ילדה שאוהבת אופנה יש את הבגד החלומי הזה, משהו שהיא ממש רוצה שיהיה לה בארון. אני תמיד חלמתי על מכנסונים. מכנסי ג'ינס קצרים. אני מהדור הזה, שבu פחות או יותר המציאו את המכנסיים הממש ממש קצרים. כל הבנות בגיל שלי לבשו כאלו כבר בכיתה ד' ואני לא. גם כי ההורים שלי היו דתיים וזה היה ממש לא מקובל אבל בעיקר כי מגיל אפס שמעתי שיש לי רגליים שמנות, עבות, גזעיות. רגליים של שחקן כדורגל. רגליים שלא יפה לחשוף. התסביך הזה הלך והשתכלל כשהבנתי שיש לי ברכיים שמנות, שיש ברכיים שהן גרומות עם עצמות בולטות וזה היה נראה לי הרבה יותר יפה מהברכיים השמנמנות שלי והרגליים העבות שלי. את הרגליים…

טוב אז בתחילת השבוע נפגשנו ליום צילומים מיוחד ממש בפיפה. מיכל המדהימה (שהיא אני בגיל 40, סתם שתדעו) מבקשת ממני כבר מלאאא זמן להגיע לאיזשהו יום צילומים קבוצתי. הבעיה העיקרית היא שיש לי לו"ז ממש צפוף וזה לא ממש הסתדר עד עכשיו. וגם היום הזה בעצם נדחה. אבל הוא קרה בסופו של דבר וסוף סוף זכיתי לפגוש את הודיה ולוד המדהימות ששתיהן קוראות אותי שנים והיום שתיהן גם כותבות בעצמן. אני לא יודעת אם מיכל זוכרת, אבל הקונספט של צילומים של כמה בנות ביחד היה משהו שאני והיא העלנו לפני המון זמן, ככה שתמיד קסם לי לנסות. הפליא אותי לגלות כמה מורכב זה בפועל לתפעל סט כזה ולהוציא את כולן…

וואו, ברלין. הייתי בטוחה שלא אגיע לברלין בחיים. זה היה החלום של בעלי המון שנים, הוא כל כך אוהב את גרמניה. את השפה, האנשים, האוכל. הוא שיגע אותי. ואני הייתי מאלו שאמרו "אין סיכוי. אתה יודע כמה יהודים נרצחו בגלל גרמניה? על אדמת גרמניה? בחיים לא" אז כמו שאומרים, never say never. ככל שיותר ויותר חברים ביקרו שם או עברו לשם, רציתי יותר ללכת לראות על מה המהומה. יש לי 2 חברות טובות שהן "הנוסע המתמיד לגרמניה" שתמיד מאוד הדליקו אותי על הכריסמס והשופינג שם ובתזמון מעולה הכרתי את טל המתוקה שהיגרה לברלין ויש לה חברת סיורים דוברי עברית בברלין. באותו תזמון מושלם מצאנו דיל סופר זול ושווה ופשוט הלכנו…

וואו, שבועיים קשים עברו עלי. למי שלא עוקבת בפייסבוק, אני אנסה לקצר את העניינים. זה התחיל מאירית רחמים והשמלה המדוברת שהיא לבשה לבר המצווה של הבן שלה. ראיתי את כל התגובות שנכנסו בה מעבר לכל פרופורציה והייתי חייבת להגיב, מהצד האחר. וזה מה שכתבתי: אני אוסיף ואדגיש כאן שפעם, גם אני הייתי כזאת ששופטת וביקורתית כל כך. ולפעמים עדיין "מתפלק" לי.וזה לא סוד, אפשר להסתכל כאן בבלוג אחורה, הוא כבר בן 7. הייתי כותבת פוסטים של מה אסור ומה מותר. מה נראה זול ופרחי ומה נראה יוקרתי או שיקי ונכון. לקחו לי כמה שנים להבין שמשטור הוא משטור הוא משטור. לקחו לי שנים להבין שזה בדיוק אותו הדבר. שאי אפשר להגיד…

ב 12.14.15 לביא בני האהוב חגג יום הולדת שנה. את סיפור הלידה שלו תוכלו לקרוא ממש כאן כפי שכתבתי אותו בחודש שאחרי הלידה. חגגנו ללביא בחצר הבית בשבת סגרירית שמיד אחריה טסנו לברלין (פוסט יכתב בהמשך). נושא היומולדת היה פיראטים! רציתי יום הולדת מדליק, מגניב ועם גולגלות, כיאה להורים המגה מגניבים שאנחנו. לביא בעצם הפך מתינוק לפעוט ורציתי יום הולדת טיפ טיפה קשוח ומגניב, שבגיל 16 הוא יראה לחברים שלו שהיו לו הורים ממש מגניבים ולא כאלו שעשו לו בושות. השקעתי המון מחשבה ולא מעט כסף ביום ההולדת שלו כי יום הולדת שנה זה סימן דרך חשוב. בדיוק כמו ברית, יום הולדת שנה בעייני מסמל את סוף תקופת התינוקות, הוא…

בנות! דצמבר כאן!!!!!!!!!!!! התקופה האהובה עלי בשנה! אני סאקרית מטורפת של תקופת חגי החורף. הרבה אנשים מסתכלים על התקופה הזאת ואומרים שזה כריסמס ומדובר בחג נוצרי, אז חשוב מאוד לדעת שהתקופה הזאת היא תקופת סוף השנה האזרחית וגם במדינות שהן 100% אתאיסטיות או לא נוצריות יש קישוטים ועצים ברחובות. החג הזה והקישוטים מבוססים על חג פגאני שנקרא "יול" (שאל תספרו לאף אחד אבל גם חנוכה קשור אליו) ואפשר לקרוא עוד על זה בבלוג של ליטל בפוסט על חג המולד.בישראל אין תקופה כזאת שזה ממש מורגש ברחובות, אבל כן עם השנים מורגש יותר שחוגגים את השנה האזרחית החדשה ולקראת ה 1.1 התחילה להיות אווירה יותר חגיגית והמון מבצעים בחנויות. בעולם שאני מגיעה…

אני ונעמה בצלאל זה סיפור אהבה של כמה שנים טובות. את האהבה לנעמה ירשתי קודם כל מאמא שלי, שממש מעריצה את נעמה ותמיד אמרה לי שאין תפירה, גזירה ועיצוב ברמה של נעמה. את החנות הראשונה של נעמה בצלאל פגשתי בירושלים כשהפכתי לסטודנטית, הייתי תפרנית לגמרי וכשראיתי את החנות ידעתי שאני צריכה לחסוך כסף בדיוק בשביל זה! גזרות פיפטיז הביטו אלי מהקולבים, הדפסים מטריפים (ומטורפים) וכשמדדתי את הבגדים הרגשתי כאילו הם נתפרו בדיוק עבורי. עבור הפרופורציות שלי, הגוף שלי, המידה שלי. חסכתי שקל לשקל, חיכיתי לסיילים, הלכתי לחנויות עודפים, קניתי קופוני גרופון והכל בשביל בגדים של נעמה. כשנעמה פנתה אלי לפני כמה חודשים לגבי שיתוף פעולה בבלוג, חשבתי שאני אתעלף מהתרגשות…

אין לתאר פשוט מה עבר לי בלב כשדפנה בר-אל וכרמל יהלום פנו אלי והציעו לי להשתתף ביום צילומי פינאפס. מי שקוראת אותי שנים יודעת שאני חובבת פינאפ גדולה כבר המון שנים, אופנת שנות ה 40-60 לגווניה השונים עושה לי את זה ברמות קשות. אני אוהבת את ההקפדה על הפרטים הקטנים, אוהבת את הלוק המקומר, את הסקסיות, את השיער. הכל מאוד מדבר אלי. לפני שתשאלו אותי למה אני לא מאמצת את הלוק באופן קבוע אני אספר לכן שפשוט בגלל שאני מאוד אוהבת לגוון. להראות כל הזמן "פינאפ" משעמם אותי בטירוף. אבל כשמזמינים אותי ליום צילומים בסגנון, אני עפה על זה! ולא רק זה, אני דואגת גם לכן. בסוף הפוסט מחכה לכן…

המון זמן לא הייתי בפיפה. פשוט לא יצא לי, החגים היו תקופה מטורפת ועמוסה מאוד מבחינת עבודה עבורי ולביא התחיל עם סאגת השיניים ואחרי כל זה הייתי צריכה קצת להתאושש ולנוח. התגעגעתי בטירוף ושמרתי כמובן על קשר רציף עם מיכל ואביטל, שהם פשוט אהובים עלי והפכו לממש חברים שלי (כן, גם אותך אני אוהבת אביטל. למרות שאתה יקה בלי נסבל) וחיכיתי ממש לקולקציית החורף שתגיע ושיתפנה לי קצת מקום בלו"ז וברגע ספונטני דווקא החלטתי לבוא. אז אתמול היה יום צילומים, גם כי אני מתה על פיפה ונהנית בטירוף לדגמן להם ולעשות מהבגדים שלהם את מה שאני אוהבת עם הסטיילינג שלי וגם כדי לקדם אירוע שאני ומיכל מארחות בשבת הבאה ה…

לפני זמן קצר ביקשו ממני לתאר בקצרה את מי שאני. בין המאפיינים כתבתי שאני ברברית. ואפילו כתבתי את זה פעמיים. מישהי כתבה לי שהיא לא מבינה למה לציין דבר כזה בתור מה שמאפיין אותי ועוד פעמיים. אז הסיבה היא שזה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי והגיע הזמן לדבר על זה ולהקדיש לזה הפקת אופנה. אני יודעת שרובכן חושבות שברברית זאת קללה איומה, אבל האמת היא שזאת לא קללה בכלל(למרות שברברים לא יכנו את עצמם כך לרוב) ועבורי מקור לגאווה. המילה berber הגיעה בכלל מהרומים, במהלך הכיבושים הם פגשו כל מיני שבטים בגאליה ובגלל שהשפה שלהם נשמעה להם כמו משהו לא ברור הם כינו אותם ברברים. מכאן הגיעה המילה "לברבר". חלק…