והזוכות הן:

אז האמת היא ש'נפגשנו' לראשונה בפורום אכילה נכונה בתפוז. יש שם מיליון בנות בערך, אבל איכשהו דמותך תפסה לי את העין. דרך ההודעה הכרתי את הבלוג. קראתי פוסט אחד, ובשעה שאחרי מצאתי עצמי צוללת עמוק וקוראת בשקיקה כל מילה שהפה שלך הוציא.

נדהמתי לגלות את גילך. הוא לא הסתדר לי עם הבגרות, החוכמה, ההבנה, הירידה לפרטים, המצויינות, ובעיקר בעיקר עם היכולת המופלאה לא לשים %#$ על אף אחד, לא להתאמץ להתחבב על כולם ולומר מה שבראש שלך.

כמי שכל חייה יורדת ועולה במשקל, מתעסקת במראה, לבוש, מנסה להסתיר, נותנת לכל גרם לעשות שמות במצב רוח שלי, מצאתי בך אי של שפיות.

בחורה צעירה, מפוצצת כריזמה, עם טוסיק שלא נכנס לג'ינס במידה 34 ועדיין נראה סקסי, עגול, מעוצב ויפה. נשית ואצילית. עם מלא ביטחון.

נדהמת לגלות שבמידה 42-44 אפשר ללבוש המוןן בגדים שהם לא שקים שחורים, הפכתי להיות מעריצה.

בכל פעם שאני נכנסת לחנות, את מלווה אותי בראש, את גורמת לי להעז ולנסות, להבין שכמה קילוגרמים הם לא סוף העולם.

הכי כיף לי שחשבתי שאת קשוחה מדי. יותר מדי. ואז כשמדברים איתך על אלכס, על הכלבים ועל הדברים הבאמת חשובים, את נהיית מרגרינה, רכרוכית מתוקה. ילדה- אישה בת 22.

לא באמת חשוב לי לנצח בתחרות, אני לא אוהבת מתנות ואני חושבת שאת ראויה לכסף, אבל זו יופי של הזדמנות לומר לך תודה. המון תודה ובהצלחה!"

"האמת שההכרות שלי איתך (בגלגול הנוכחי..) התחילה דווקא בתור ריב חתולות מכוער למדי שלא באשמתך, אבל אחרי שהתעליתי על עצמי וביקשתי סליחה מכל הלב ויותר חשוב- אחרי שאת היית מספיק בן אדם כדי לסלוח לי התחילה החברות ביננו..

לבלוג שלך הגעתי דרך פורום אופנת נשים ואני תמיד אוהבת לקרוא אותו גם אם בקושי מגיבה..

האמת שקשה לי לחשוב על דבר אחד שיותר אהוב עליי מהשאר- אני אוהבת פוסטים של התחדשויות ושל אאוטפיטים ואני אוהבת גם את הפוסטים שבהם את שופכת את אשר על ליבך בלי קשר ישיר לאופנה.. את תמיד מצחיקה, מרגשת , נוגעת, מעוררת הזדהות ו- מהווה השראה!!

אז ברור שהייתי שמחה לזכות בסדנת סטיילינג איתך, אבל זה רק כי אני מצפה יותר לשבת איתך ב"קדוש" :)"

"מזל טוב! (אבל לא להגרלה)

אני קוראת אותך קרוב לשנה וקצת ורוב הזמן הייתי קוראת סמויה. אין לי מושג למה. 

אני כבר ממש לא זוכרת איך הגעתי אלייך, אבל סביר להניח שזה היה בזמן שהייתי צריכה ללמוד. 

ובזמן הקריאה של פוסט טרי דאז כל האישיות שלך שעולה מן המילים הכתובות משכה אותי ומצאתי את עצמי מדפדפת להתחלה של הבלוג בתפוז וקוראת פוסט אחרי פוסט וכשבאו להעיר לי שכבר 12 בלילה וצריך ללכת לישון… הסתבר שקראתי ברצף יותר משעתיים. הרבה יותר.

אני מפרגנת לך, על הכנות, על יושר, על הדעות. 

התהליך והשינוי שעברת לטובה ושיתפת. על האושר, הדברים המצחיקים. על הכל בעצם, גם ברגעי השבירות והפגיעות שהיו לך, כי גם אז עשית שינוי . 

את גורמת לשינויים [גם אם הם קטנים] ונותנת השראה וזה מדהים.

זוריק פשוט תמשיכי ככה! שולחת המון אהבה ונשיקה גדולה! 3>"

אז אחרי כל זה…

הזוכה בסדנת איפור היא יעל דומב, שהשאירה את התגובה הזאת שקראתי אולי 50 פעמים בלופ מרוב שהיא היממה אותי:

"אז הייתי בערך הראשונה על הבוקר שקראה את הפוסט וכמעט הייתי המגיבה הראשונה, אבל לאחר שכתבתי תגובה שאורכה כאורך הגלות היא הלכה לאיבוד בנבכי הרשת. אני מנסה לשחזר, מקווה שיצא כנה באותה המידה….

את הישות הוירטואלית ZORIKIT פגשתי לראשונה לפני כשלוש שנים בפורום דיאטות ואורח חיים בריא בתפוז. אני הייתי אז בשיא הדיאטה והרזון שלי וגם את היית מאוד חזק בעניין. הערצתי אותך על הקשיחות שלך, על אימוני הספורט המטורפים שלך, על האמונה. הקרנת שם משהו נורא חזק, משהו שלא יכולתי להתעלם ממנו. 

באותה התקופה שנאתי שמנות. שנאתי. הייתי בשיא הרזון שלי, רציתי לשכוח את ימי המשקל הכבד, הערצתי כל מה שהוא 0% שומן ושורף קלוריות. ונגעלתי משמנות. נגעלתי מעצמי שמנה. נגעלתי מכל טיפה של שומן עודף. לא יכולתי לסבול את המחשבה שמישהי שהBMI שלה מעל ל-18.5 תאכל משהו "משמין" או תתלבש כך שיראו את הגוף שלה. זה זעזע אותי. כל מה שרציתי היה להגיע לBMI המיוחל. 

כמי ששנאה שמנות ושומן באותה התקופה, כמי שהדיאטה אכלה לה את השכל ביחד עם הקילוגרמים – הבלוג שלך עצבן אותי. הלבוש שלך עצבן אותי. מבחינתי באותה התקופה, עד שאת לא עור ועצמות עליך ללבוש שקים ולהסתיר את עצמך מהעולם. אלה היו ימים נוראיים, בהם הערצתי את זוהר המתאמנת הקשוחה ולא סבלתי את זוהר שמעיזה להתלבש בצורה שמראה את הגוף שלה כשה-BMI שלה לא בקצה קצה קצה של הסקלה התחתונה ומטה. 

למזלי מאז שיניתי את המחשבה והתפישה. יעל של היום זו לא יעל של פעם (גם את לדעתי עברת שינוי בתפישת העולם הדיאטטי שלך). הרזון הוא לא ערך עליון. עליתי במשקל (לצערי) אבל השלמתי עם זה ואני מנסה לרדת קצת בחמלה ולא מתוך שנאה לכל גרם. הבלוג שלך וישותך הוירטואלית ליוו אותי לאורך התקופה הזו. היו תקופות שהייתי קוראת אדוקה ותקופות שלא נכנסתי חודשים. היו תקופות שעצבנת אותי עם איך שאת מתלבשת ומחמיאה לגוף שלך ששוקל יותר מ-60 ק"ג (אבוי!) והיו תקופות אחרות שקנאתי.

במהלך הזמן, בכל מיני תהליכים מקבילים שעברתי (ואני עדיין עוברת עם עצמי), ותוך כדי היחשפות לבלוג שלך ואליך בפייסבוק – עברתי שינויים עצומים. אני כבר לא מוכרת את נשמתי לדיאטה, אבל גם לא מוכרת את נשמתי לשקים בצבע שחור. אני לובשת צבעים, חצאיות והמון שמלות. אני מדגישה את נקודות החוזק שלי. אני מאמינה שיש לי נקודות חוזק. אני פחות שונאת את עצמי. אני לומדת לאהוב את עצמי. יש לי בגד ים והלכתי לים אחרי יותר מ-10 שנים(!).

יש דברים שאת יודעת שהשפעת עלי באופן ישיר, על דברים אחרים השפעת בלי לדעת אפילו. יש תחומים בחיים שלא קשורים לאופנה ולמשקל שהשפעת עלי בהם ואת מהווה הרבה השראה עבורי. לא עם כל דעותיך אני מסכימה, אבל אני מעריצה אותך על האומץ להביע אותן ולחיות לפיהן.

אוהבת מלא

וחשובת שהגיע הזמן ללמוד להתאפר (הנה עוד דבר שבחיים לא חשבתי שאעשה ובגללך בא לי…)

והזוכה בסדנת הסטיילינג היא מרה, שהשאירה לי תגובה מעלפת בבלוג התפוזי:

"הבלוג שלך הוא באמת איזה אי שפוי בתוך הבלוגספירה, ואת נוגעת באנשים כי את שילוב מאוד מיוחד בין טקסט אישי ו*מעניין*, לבין תמונות ועיצוב שכולנו יכולות להשיג, לא "חמי צלם הדוגמניות רק עצר במקרה לקפה וצילם אותי במעיל החדש של פראדה".

הבלוג שלך נוגע בי כי את מראה לי שאסור להתבייש. לא להגיד מה שרוצים, לא לחשוף מה שיפה, לא להבליט את עצמך בהמון…ויותר מהכל את מדגימה כמה הכל נמצא בראש – "למרות" שאת מלאה, את לא דופקת חשבון, ומראה לי ש"למרות" שאני רזה ויכולה למצוא את המידה שלי תמיד, להרגיש טוב עם עצמי כרוך בשינוי מחשבתי, בראש ובראשונה. מחכה לפגוש אותך על אמת.

אני כמובן מעדיפה לזכות בסדנת סטיילינג…תודה זוהר, ומזל טוב!"

הודעות נשלחו לזוכות… מזל טוב!

ומה אם לא זכיתן אבל אתן נורא נורא רוצות סדנת סטיילינג או איפור איתי? אז לכל מי שקובעת איתי סדנה בחודש הקרוב, כלומר עד ה 4.3 יש הנחה של 50 ש"ח על כל אחת מהסדנאות שתבחרו. לעוד פרטים אפשר לדבר איתי בפייסבוק, מייל או בטלפון (0528660855).

אני חושבת שאני אאמץ את הנוסח הזה של הגרלת יום הולדת בבלוג 🙂

פוסט חדש בקרוב!!!

תישארו מעודכנות!

נשיקות והמון אהבה, 

זוהר