אז חזרתי!!!
טוב, ברצלונה כהרגלה היא יפייפיה לא נורמלית… אז למה חזרנו לשם שוב?
נתחיל מהסיבות הטכניות – האמת היא שסגרנו נופש לקוסטה בראווה ופתאום התקשרו שאין מקום במלון ולכן החלפנו לברצלונה (וטוב שכך, כי בקוסטה היה קפוא פצצות!). יצאנו לנופש עם זוג חברים של אלכס שטיילו ברוב העולם אבל לא היו בברצלונה אז גם זה היה שיקול ומבחינתנו זה היה בסדר כי נורא רצינו לחזור!
ברצלונה ענקית ואי אפשר להספיק בה את ה-כל. ואם יוצאים ממנה ומטיילים במקומות אחרים בקטלוניה אז בכלל. כשאת לומדת תולדות האומנות ובן זוגך חובב אומנות מושבע ואמן בנפשו, אפשר להגיע לעיר הזאת עוד 50 פעמים ולהנות שוב ושוב ושוב ולראות דברים חדשים כל הזמן. יש בה מעל ל 100 מוזיאונים (שתצחקו, אבל לא נכנסתי לאחד אפילו) ומיליון ואחת דברים אחרים לראות.
תוסיפו על זה שברצלונה היא יעד מועדף מבחינתי לשופינג זול ואיכותי וקיבלתם חופשה מושלמת. תיכננו כבר מהארץ להוציא המון כסף על קניות בברצלונה ופשוט לא לקנות בארץ, כי זה יותר משתלם לקנות שם. (אגב, קנינו מצלמה מעולה לפני שטסנו אז התמונות יהיו מעולות גם כאן ואני מקווה שבכלל הלאה :))
נחתנו למזג אוויר מהמם וקייצי, ירדתי מהמטוס עם גופיה ובלי גרביונים ואז התברר שברצלונה היא כמו ישראל באביב – יום חם ויום מבול… יש לי הפעם דיסהמלצה קטנה בפעם הקודמת היה לנו טרנספר מהשדה למלון וגם הפעם, עם אותה חברה "ארטוריזם". זאת חברה ישראלית שעושה את הטרנספרים וגם מציעה טיולים מאורגנים עם מדריכים דוברי עברית. בפעם הקודמת לקחנו איתם טיול לפיגראס וג'ירונה והיה מעולה אז גם הפעם סגרנו שני טיולים למקומות המרוחקים יותר – קוסטה בראווה ולמונסראט, בין היתר כי חשבנו שהכל בברצלונה סגור בגלל הפסחא.
הפעם, החברה הזאת עשתה טעויות מהרגע הראשון ועד לאחרון. קודם כל, המלון שלנו היה רבע שעה מהשדה ולקח לנו שעתיים להגיע למלון. הבחור מהחברה חירטט אותנו שזה כי הייתה הפגנה והכבישים היו חסומים אבל אח"כ הבנו שזה היה בשביל להספיק לרשום את כולם לטיולים. שלא נדבר על זה שהבחור הזה נתן לנו המלצות נוראיות, אמר לנו שבברצלונה הכל סגור משישי עד שלישי בגלל הפסחא, המליץ על מועדון שהיה מזוויע ובאמת שזו רק ההתחלה. אני ארחיב על כך בהמשך.
נחתנו ביום שישי בבוקר, בישראל העבירו את השעון באותו יום לפנות בוקר ובשעון ברצלונה הרווחנו שעתיים. זה היה כיף אבל מבלבל מאוד, זה פשוט גרם לזה שבערך עד יום שני לא הבנו באיזה יום אנחנו אבל למי אכפת מה היום כשאתה בנופש?! 🙂 התארחנו הפעם במלון "ברצלונה קטלוניה פלאזה" שנמצא ממש על פלזה אספנייה שהיא אחת הכיכרות המרכזיות והגדולות של ברצלונה, מטר מהארמון. עשינו צ'ק אין וברחנו החוצה לטייל קצת ולאכול. בפעם הקודמת הלכנו המון ברגל, אבל החברים פחות זרמו על העניין אז קנינו T-10 – כרטיסיה של 10 נסיעות במטרו ונסענו לרמבלה לאכול וקצת לטייל. אגב לאכול, אני לא אוכלת חזיר ופירות ים וגם שמרתי לא לאכול חמץ. היה לי מאוד קשה, אבל הסתדרתי בסופו של דבר. הפעם לא הגענו יותר מידי לרמבלה כי רוב החנויות היו סגורות ואני באמת לא חושבת שהיא הדבר הכי מסעיר בברצלונה בביקור שני 🙂
פלאזה אספניה
פלאזה קטלוניה
אחד המקומות האהובים עלי בברצלונה זה "אנטיקה קאסה דה פיגוראס" שזה בית קפה + קונדיטורייה + שוקולטייר מדהים על הרמבלה. הכל, אכיל!
הרובע הגותי הקסום
עוד מקום שאני ממש אוהבת זה חנות השוקולד הפסיכית ברחוב פראן.
מעולם לא ראיתי את רחוב פראן עמוס כל כך.
גם הפעם החצי ראה הרבה את הגב והתחת שלי…
צ'אי צ'אי
בשבת נסענו בטיול מאורגן לקוסטה בראווה והוא נפל על יום קפוא וגשום במיוחד בקוסטה. בכל זאת היה מקסים בעיירות הקטנות של lloret de mar ו – Tossa de mar. הרגיז אותי שלא היה לנו מספיק זמן בעיירות, במיוחד שהיו שם חנויות קטנות ומיוחדות שאין בברצלונה והמדריכה בקושי אמרה משהו על קוסטה בראווה והעיירות שבהן ביקרנו וחבל, כי היה יכול להיות נחמד לשמוע משהו ממנה, בשביל מה לקחנו טיול מאורגן?
שם אני והחצי קנינו את זוגות הנעליים הראשונות שלנו בחנות Fabergas שמביאה כל מיני מותגי איכות ונוחות יקרים(הכל יחסי) ויפים. קניתי נעלי סירה מקסימות של חברה שנקראת riva de mar. הן בצבע קרם-ורדרד עם ברק זהוב והן נוחות להחריד ויושבות נהדר על הרגלים שלי, עלו 70 יורו, תוצרת ספרד. אלכס קנה גם כן נעליים מהממות ואיכותיות ב 90 יורו. בזכות המוכרת בחנות גילינו שיש חברה של Tax Free שנותנת את הכסף בחזרה בתוך ברצלונה ולא רק בשדה והיה כיף דקה אחרי הרכישה לקבל את הכסף בחזרה.
מה שלא היה מקסים במיוחד זה שאפחד לא חשב להודיע לקבוצה שהולך להיות שם קר, לא היינו לבושים טוב וחתיך שלי נהיה חולה מאוד. למרות מזג האוויר יצאנו לשייט מול החוף שהרגיש יותר כמו הטיטאניק. היה פשוט מחריד ומפחיד, היו ילדים שצרחו, נשים שנכנסו לפאניקה ושתי נשים החליקו, נפצעו ופונו למיון ואישה נוספת לקתה בהתקף חרדה – סיפור לספר לנכדים, ללא ספק.
משעמם בבוקר? צלם את אשתך…
יורט דה מאר, כנסייה בסגנון אדריכלות המודרניסטה
הלכנו "להתחמם" עם קפה ושוקו בבית קפה
טוסה דה מאר שבה הזמן עצר מלכת. מקום שבו אתם בהחלט רוצים לעשות חופשה מפנקת בקיץ.
אחרי השייט נסענו ל Bodega שזה מעין חנות ענקית של יינות, ליקרים, גבינות, נקיניקים ושוקולד. בכניסה חילקו לכל אחד כוסית קטנה ויכלנו לשתות ולאכול כמה שהתחשק לנו. זה היה מאוד משעשע איך כולם חזרנו מאושרים ומצחקקים והיה טעים מאוד, קנינו לנו לבית גבינת קשקבל מדהימה. ובערב גילינו שקניון הארינה שליד המלון פתוח בחלקו, אז הלכנו לקנות עוד נעליים וקצת דזיגואל 🙂
קניתי נעליים מחנות בשם cases שהיא חלק מרשת שגם כן מביאה נעליים מצויינות. קניתי מוקסינים חומים על עקבים שחלמתי עליהם בלילות של "מרטינלי". גם הם עשויים מעור ונוצרו בספרד, עלו 90 יורו שבעייני זה מחיר מצויין לנעליים כאלו. בארץ נעלי אופנה פושטיות ולא נוחות של אלדו וניין ווסט עולות ככה.
בדסיגואל קניתי שמלה מהממת מקולקצייה מוגבלת של כריסטיאן לקרואה וחצאית קייצית ומחמיאה ואופיינית לדסיגואל. קיבלתי 10% הנחת חבר מועדון כי עברתי את ה 100 יורו וקיבלתי במתנה "קייס" שמתאים בול לטאבלט שלי!
הבודגה
לא פיספסתי חדר מלא בתלבושות מסורתיות מעלפות!
ביום ראשון הלכנו למונז'ואיק – הר היהודים. לקחנו את הרכבל, נכנסו למצודה ובדרך חזור עברנו בגן הפסלים, הגנים הבוטניים, הארמון וקאישה פורום. היה בתכנון עוד כמה דברים אבל החבר'ה התייאשו ואז התפצלנו. אני ואלכס הלכו ברגל על רחוב פרל-אל עד שהגענו לרמבלה, חתכנו לרובע הגותי והלכנו לצ'אי צ'אי לשתות שוב תה, הפעם אולי משהו שיעזור לגרון של החבוב ולאכול שוב את עוגת הגזר המושלמת שלהם ואת המוצ'י המדליק. בערב הלכנו לאכול במסעדה מדהימה ברחוב פרל-אל,שנקראת Ikibana. במסעדה האוכל הוא פיוז'ן בין אוכל יפני לברזילאי, המחירים יקרים אבל בברצלונה זה ממש גורמה והאוכל היה – אורגזמי לגמרי!
המצודה והנוף המרהיב שרואים ממנה
מכירים את המדריכות שחופרות? זו אני.
הארמון והגנים
צ'אי צ'אי טייק טו בשביל החולה…
מוצ'י
זה רק נראה כמו עוגת גזר תמימה. זה הדבר הכי טעים בעולם!!
באיקיבאנה היה כל כך טעים ששכחנו לצלם את האוכל לפני שהוא נטרף.
ביום שני היה הטיול המאורגן השני שלנו למונסראט (המונסראט זה "הר המסור" בתרגום חופשי, הוא מאוד מאוד גבוה והדבר הכי מסעיר עליו מבחינת הנוצרים זה הפסל של המדונה השחורה). הטיול התחיל מפארק גואיי וזה היה בסדר מבחינתו להגיע לשם שוב כי הפארק מהמם, חתכנו מההדרכה והסתובבו בפארק לבד. אח"כ נסענו למונסארט והיה שוב – קפוא מאוד ובהתחלה היו עננים שהרסו את התצפית אבל גם זה היה קסום ובסוף התבהר. הכנסייה יפייפיה, כיאה לברצלונה – גותית עם חזית בארוקית. אחרי הביקור ראינו שוק גבינות-יין-עוגות שהכל ביתי ומדהים. היה ממש מצחיק למצוא שם, בטיזאלוך מוכר גבינות שמדבר עברית, רק על זה הגיע לו שנקנה ממנו ואכן קנינו עוד גבינה נהדרת לבית שעדיין לא הבנתי מה היא חוץ מ"דל שומן" וטעימה פחד… באותו יום חזרנו למלון והבחור פשוט קרס לי בידיים. החום עלה והוא נהיה חולה מאוד, נגמרו לי כבר התרופות והלכתי וקניתי לו בבית מרקחת. הוא נרדם מוקדם ולא התעורר עד הבוקר.
פארק גואיי
המונסראט
פוניקולור למעלה הגבעה, במציאות זה נראה כמו עליה ממש אבל ממש מפחידה.
הפסל של סאן ג'ורדי בחצר המנזר שפיסל האדריכל שעשה את החזית החדשה של הסגראדה פמיליה.
עליית מריה לשמים בחזית המנזר
ישו והשליחים בחזית הכנסייה
פנים הכנסייה שמפתיע בכמויות האור שבו…
המדונה השחורה
חלק ממה שהיה החצר הפנימית של המנזר פעם.
יום שלישי התחיל מעוך. החצי היה מותש ונרדם שוב אחרי ארוחת הבוקר ולקח זמן עד שזזנו מהמלון… זה היה היום הראשון שבו כל החנויות היו פתוחות והחיים בברצלונה חזרנו לשיגרה. אז לקחנו מטרו מהמלון לתנת האוניברסיטה כי זה הרחוב שבו יש לפטיז, ספורה וסטארבאקס בדרך לרמבלה. ובכן, עשינו קניות דיי בהיסטריה בלפטיז… הפריטים מאוד זולים ונוספו על זה 20% הנחה. קנינו ב 250 יורו בלפטיז בערך 30 פריטים. רוב הקניות היו של החצי שלי וזה היה במכוון כך מתוכנן כבר מהארץ. אני לקחתי את התלושים לחג שלו וקניתי גם כאן בגדים והוא זה שבאמת לא מצליח למצוא בארץ כלום כי הכל מאוד יקר וזבלה. הוא קנה נעליים (18 יורו), 3 זוגות מכנסיים, אינספור חולצות וסריגים ואני קניתי זוג נעליים (7 יורו!), שמלה (14 יורו!), צעיף, 2 קלאצ'ים (10 יורו האחד), עגילים (יורו!), שרשרת וכמה חולצות. ב HM קניתי שמלה וגרביונים וקנינו לו עוד כמה חולצות ב C & A להשלמת העניין. אחרי הקניות אכלנו בהארד רוק קפה והיה טעים מאוד וכיף גדול! חזרנו למלון לשים את הקניות ושוב חזרנו לרמבלה, אכלנו קינוחים מעלפים באסקריבה, סוף סוף יכולתי לאכול חמץ…,ופגשנו זוג שהכרנו בטיסה וקבענו לצאת איתם בערב וטיילנו עד בלי די.
בערב אכן יצאנו איתם למופע פלמנקו מדהים ואח"כ ישבנו איתם לאכול וגילינו ממש במקרה שהבחור הזה והאיש שלי הם בעצם בני דודים ממדרגה שניה! קטע הזוי ומדהים למצוא משפחה מהארץ דווקא בחו"ל.
יום רביעי היה היום האחרון שלנו והוא בעצם היה רק חצי יום, ב 1:20 האוטובוס אסף אותו לנמל. אז כמובן שרצינו לנצל את הזמן אז קמנו מוקדם, עשינו צ'ק אאוט. חזרנו ללפטיז לקנות לי את אותן נעליים בצבע אחר ואח"כ הלכנו להספיק את הדברים שלא הספקנו כמו פובלו אספניול המדהים, מעין מבצר שבתוכו הכל בנוי בסגנונות ישנים שמדגימים את סגנונות הבניה השונים בקטלוניה. זה נבנה עבור תערוכת האקספו ונשאר לאתר תיירותי שבתוכו יש בסדנות אומנים שמוכרים את מה שהם מייצרים. מאוד יפה שם וחבל שבספר שלקחתי לא כתוב שיש שם חנויות ומסעדות כי הייתי מפנה לזה שעתיים לפחות. ביציאה משם עברנו לראות את ביתן מיס ואן רוהה שהיה אחת האכזבות שלי. כשלומדים אומנות ורואים את פאביליון ביתן מיס ואן דר הוא נראה מרשים וגדול במיוחד. שוכחים לספר איפה הוא ממוקם… ביתן מיס ואן דר רוהה ממוקם ליד הארמון, בינו לבין פובלו אספניול. ואם לא הייתי יודעת לפי המפה בדיוק איפה הוא הייתי מפספסת אותו. למעשה, עברתי לידו כנראה מיליון פעמים ולא ראיתי אותו… הכל סביבו מאפיל עליו…
פובלו אספניול
ביתן ברצלונה
הטיסה לארץ הייתה קצרה ונעימה ושמחתי מאוד לחזור. הפעם לא נחת עליי דיכאון והכלבים שלנו קיבלו אותנו בליקוקים, כשכושי זנב ויבבות געגועים.
לסיכום אני אגיד שלהיות בברצלונה בפעם השניה זה אחר לגמרי. אין את הלחץ של הצ'ק ליסט של מה שרוצים לראות ולעשות, מכירים את העיר יותר טוב וזה פשוט כיף! גם חויית הקניות שלי הייתה טובה יותר. ידעתי באיזה חנויות יקר, מאיפה להימנע לחלוטין וממה (לא ניסיתי חצאיות ומכנסיים כי ידעתי שלרוב הם לא יעלו עליי) והתרכזתי בדברים שכן התאימו לי ובדברים שהייתי צריכה ובדברים שהחצי שלי היה צריך. לבוא מנוסה ועם ידע מקדים זה ממש אחרת וכמובן הרבה יותר כיף.
גם הפעם אם שמתן לב וויתרנו על מוזיאונים כי באמת שבשילוב עם אוכל רק בחוץ + קניות + נסיעות זה כבר שחיטה. כניסות למוזיאונים עולות לא מעט כסף והאמת שלא היה שום מוזיאון שעניין אותי מספיק בשביל להצדיק את המחירים (אני לא מתמחה באומנות מודרנית ולא מתה עליה באופן כללי, דאלי וגאודי הם אהבות שלי ומשניהם קיבלתי מספיק). רצינו ללכת לאקווריום ואנשים שהיו שם המליצו לנו שלא אז וויתרנו.
הפעם היו המון ישראלים בברצלונה, וחוויית הישראלים שלנו בכלל הייתה אחרת ובעצם הרבה יותר גרועה. ראינו את הישראלי המכוער שצועק, מתחצף, שאין לו סבלנות, שמתעצל ושכ-ל מה שמעניין אותו מא' ועד ת' זה שופינג. בפסחא הקניון היחידי שהיה פתוח היה מאר מגנום ובחנות של לפטיז הישראלים יצרו תור של שעה וחצי וחירבו את החנות (לא היינו חברים סיפרו לנו). באמת שבברצלונה אפשר לעשות הרבה קניות בזול או למצוא פריטים איכותיים במחירים זולים באופן יחסי אבל זה לא הדבר היחידי שיש לעשות בה ונראה לי הזוי לטוס לחופשה בת שבוע במקום כזה ולהתרכז רק בקניות.
ועכשיו אתן תוהות מה עם תמונות של הקניות??? אני מודה שקניתי הרבה ורוב הפריטים קיציים, יקח זמן עד שאלבש הכל ולא היה לי כוח לצלם כל דבר ודבר, אתן תראו את הכל בהמשך משתלב באאוטפיטים. אני לא לגמרי רעה, אז כן דאגתי לכמה עצמות בינתיים…
השופינג בשקיות…
הימניות של ריבה דה מאר (שהצבע שלהן ממש לא משתקף כאן) והשמאליות של לפטיז שקניתי זוג זהה בשחור.
הכל על המיטה אחרי שפרקנו…
הנעליים של מרטינלי והקלאץ' מלפטיז – אני מבטיחה תמונות טובות בהמשך!!!
הסריג מלפטיז (קניתי זהה בירוק בהיר), השמלה גם כן, והגרביונים מ HM
כמו שאמרתי – רוב הקניות היו של האיש שלי. אז זה רק אחד ממיליון ואחד הלוקים שהם "אול ביי ברצלונה". הבגדים מלפטיז והנעליים מפברג'ס ביורט דה מאר.
זה היה ארוך ומתיש! מקווה שנהנתן מהפוסט, מחכים לכם שניים ממש בקרוב – אחד עדכון על זוכות ההגרלה והשני אאוטפיטים!
נשיקות,
זוהר
20 Comments
נעה
איזה יופי של טיול, מאוד נהניתי, הרגשתי כאילו אני איתך בטיול, והתמונות מלהיבות וכן, מסכימה איתך שדי חבל לבזבז את החופשה בשופינג בשביל לחסוך עוד כמה גרושים, מעדיפה לקנות מהארץ או לעשות הזמנה דרך האינטרנט, לא נכנסת כלל לשופינג של קוסמטיקה וכו' כשהייתי באירופה קניתי בעיקר ב- COS, זארה וזהו, לא מתעכבת כלל בקניות, האם שמעת על COS? זה בגדול הסגנון שאני אוהבת… להבא כשאסע לברצלונה שוב, אתייעץ איתך… ואגב, התמונות שלך מעלפות…
zohar
תודה יקירה 🙂
oshrat
איזה יופי של טיול! הרגשתי כאילו נחתי מברצלונה עכשיו.
עשית לי חשק, למרות שהייתי כבר פעמים בברצלונה ואיך פיספסתי את לפטיז?
zohar
באמת איך? יש חנויות שלהם בכל חור!
The Fashion Kitty
התמונות משגעות! יכול להיות שקנית מצלמה חדשה?
ומה זה מוצ'י? :-/
zohar
כן כתבתי שקנינו 🙂
זה קינוח מקמח אורז עם פירות יער ומוס בפנים 🙂
אנונימי
ממש מזל שלא הלכתם לאקווריום. עזבי את זה שזה לא שווה את הכסף (17-18 יורו כשאני הייתי לפני כמה שנים. והנחות לסטודנטים הן אולי יורו וחצי), זה לא שווה את הזמן. אני לא התלהבתי (אני אסייג את זה ואומר שהייתי באקווריומים מרשימים ממנו בעולם ולכן יכול להיות שזו הסיבה. הוא כשלעצמו גדול וחביב. אם כי, את יודעת. רואים שם בעיקר דגים).
zohar
תודה! היום זה 35 יורו כניסה!!!
טל פלג
נראה טיול כיפי ביותר 🙂 תתחדשי על הרכישות… וברצלונה מהממת.
באמת כיף לחזור לאותו יעד פעם שנייה, ולחוות אותו יותר ב"איזי"… מתכננת גם ביקור חוזר בברצלונה, וגם ברומא, למטרה הזו 🙂
zohar
בהחלט שווה לעשות טיול שני. אנחנו מתכננים את רומא נקסט 🙂
I-Neta
תמיד איך לחזור למקום מוכר, אבל גם כיף לגלות מקומות חדשים.
מומלצים; ניו יורק, פריז, רומא, ברלין. לא חובה בסדר הזה.
zohar
כולם בתככנון למעט ברלין.
I-Neta
משוגעת!!! בתור חוקרת אמנו את חייבת לעצמך את ברלין מכל כך הרבה בחינות.
והראשונה במעלה זה שער אישתר במוזיאון הפרגמון.
zohar
לא אני לא. אני לא חוקרת אומנות מודרנית או עתיקה ולכן ברלין ממש לא מעניינת אותי.
חוצמיזה שגם אם אלוהים בעצמו היה שם, לא היה קורה כי יש לי בעיה עם גרמניה.
אנונימי
למה יש לך בעיה עם גרמניה?
ממש כיף ויפה שם!!!
zohar
כי יש לי בעיה עם מדינה שעל אדמותיה נרצחו 6 מיליון יהודים. יש לי בעיה עם לפרנס אנשים שהסבים שלהם היו באס.אס או אנטישמיים עד עצם היום הזה.
אנונימי
אוקיי אני מבינה אותך בתאכלס. זו מחשבה מצמררת.
Maralula
פוסט כל כך יפה ומושך! מה שצובט לי הוא שהחוויה שלי ושל בן זוגי בברצלונה הייתה כ"כ שונה – אולי גם קשור לזה שהוא לא אוהב ערים גדולות בכלל – ולא נהננו כ"כ. אבל אחרי שבוע שם החלטנו לעבור לגור ביחד, אז יש היסטוריה (:
מצטערת לשמוע שאלכס היה חולה…זה מעצבן, ומסוג הדברים שקורים לי תמיד. ומגניב לך שהוא כזה חובב בגדים ואופנה…כיף לחלוק כזה דבר.
מצפה לפוסט עם האאוטפיטים!!! הכל נראה יפה ממש!
zohar
למרות שאנחנו גרים במושב, אנחנו ממש אנשים אורבניים ומתים על ערים גדולות…
קשה לא להנות מברצלונה שאת לומדת תולדות האומנות וחיה עם גבר שיש לו נפש של אמן (איפה נעלמה הארטיסטיות של טל?).
כיף לגמרי שאלכס אוהב אופנה ושיש לו טעם משלו ודעה…
Peacha
החזרת אותי שמונה שנים אחורה… וואו כמה שנהנתי בעיר הזו!
אני לגמרי חייבת לחזור (רק שהפעם במסווה של טיול רומנטי ולא משפחתי)
התמונות שלך גרמו לי להזיל פה ריר (גם של העיר וגם של התלבושות שלך ושל אלכס:))