חגגתי 27 קייצים לפני שבוע.
ולמרות שאני לא דתיה כבר שנים, איכשהו יום הולדת הוא תמיד זמן עבורי להסתכל על השנה שחלפה, להבין ממה אני מרוצה ואיפה צריך לחולל שינוי. ובמין תזמון משונה בחיי נתקלתי בפוסט המעולה הזה בבלוג של רועי פוברצ'יק על
איך להתמודד עם מבוכה ולקבל את האקוורדנס שלנו והחלטתי שאני חייבת לספר לכן כמה דברים עלי ועל החיים שלי, על השנה האחרונה, על החלטות שלקחתי ועל חוויות שצברתי.
אז אני בת 27.
והחיים שלי מדהימים, באמת. (בלי עין הרע, בן פורת יוסף)
הייתה לי שנה מהממת ומטורפת, אני אלווה את הפוסט הזה בתמונות מהאינסטגרם כדי שלא ישעמם לכם.
אימצתי השנה את רולו הויקינג, אח קטן לטדי ותאום ללביא.
התחברתי השנה באופן הכי עמוק ומוחלט שיש לצד הברברי שבי.
עשיתי
צילומי פינאפ מדהימים בנוקס עם דפנה בראל וכרמל יהלום והבנתי סופסוף שאני באמת דוגמנית מעולה. בו זמנית גם הפסקתי ללבוש פינאפ כמעט לחלוטין כי הרגשתי שמיציתי.
צילמתי את השת״פ שחלמתי עליו כל חיי, עם המעצבת האהובה עלי בכל העולם –
נעמה בצלאל.
הצלחתי לשרוד את השנה הראשונה של חייו של לביא והצלחתי להביא אותו חי לסופה! נוסף על זה, הרמתי לו את
מסיבת יום ההולדת הכי מגניבה ומושקעת ביקום!ֿ
ביקרתי לראשונה
בברלין, נשמתי אווירת כריסמס אירופאית, עשיתי שופינג מטורף בעיר יפיפיה.
התמקצעתי בשזירה עוד יותר ויצרתי יצירות אמנות מרהיבות מפרחים. הגדלתי את המחזור העסקי, שיווקתי נכון.
אימצתי את המכשפה שאני, התמסרתי אליה, הפסקתי לפחד ממנה.
למדתי שאחוות נשים וחברות טובות הן כוח שאין שני לו בעולם, ושגברים לעולם לא יבינו ולא יחוו את העומק שיש בחברות בין נשים.
קניתי לראשונה מכנסי ג׳ינס קרועים!
צבעתי את השיער שלי לכחול, וגם לסגול. ללא ספק חלק מתהליך החיבור שלי למכשפה שאני.
חוויתי את הסלאטשיימינג הראשון שלי כשהעזתי ללבוש טופ עם מחשוף גב, צד ופרונט. וזכיתי לנצח אותו כשזה הפך לטופ האהוב עלי.
הפסקתי לפחד להיות סקסית מידי, הפסקתי לפחד להעלות תמונות שמראות זה. קיבלתי את זה שהמיניות שלי היא חלק בלתי נפרד מהאופי שלי והיא נראית לעין במראה שלי.
הוכחתי (שוב) שאגס לא באמת מחרבות הופעה מספיק טובה 🙂
התקעקעתי, במיקום שבקושי אפשר להסתיר. הפסקתי לפחד ממה שזה עלול לעשות לקריירה שלי או למה שיחשבו עלי.
זכיתי לסלאטשיימינג שני כשהעלתי את התמונה הזאת לקבוצת אופנה שבה כתבתי ושוב הבנתי שהקבוצה הכי טובה בעולם היא הקבוצה שלי
השמנמנות של זוריק!
אימצתי לחלוטין את הפרחה שבי והתחברתי למראה הקרדשיאני. כולל הצמות.
חזרתי להרצות בתיכונים על דימוי גוף והמדיה.
ניצחתי את אחרון השדים שלי וקניתי סקיני ג׳ינס לבן!
הפכתי לחיית כושר חטובה ברמות שלא דמיינתי שאני יכולה להיות.
שברתי את האינטרנט בביקיני אדום(שוב)
ושוב בביקיני שחור
ושוב, כשדיברתי בקול רם על נזקי ההריון שדיאטה לא תתקן.
התחלתי לנעול סניקרס!
וללבוש מכנסיים קצרים!
התחלתי לקחת ויטמינים לשיער, אפילו התמדתי ופארק, זה עובד!
למדתי שאפשר גם בגיל הזה למצוא אהבות חדשות ולייצר חברויות שהן חזקות יותר מקשרי דם ושום דבר לא ינצח אותן, גם לא טיסות טרנס אטלנטיות.
למדתי שאין שום דבר שאני לא יכולה לעשות. כלום. שאני מלכה, אמזונה, שאני אשיג כל דבר שאי פעם חלמתי עליו.
למדתי לחבק את העוצמות שלי, גם את ההרסניות והרעות ביותר שקיימות בתוכי.
התאהבתי שוב ושוב ושוב בגבר המדהים הזה שבחר בי למסע המטורף הזה ביחד. הבנתי שהוא העוגן שלי, האיזון שלי, הדבר הכי משמעותי בחיים שלי חוץ מהבן שלנו.
השנה הפכתי לאישה שרציתי תמיד להיות!
אני מתקשה לשים על זה אצבע מדוייקת, אני חושדת באמהות שהשנה זכיתי לחוות בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מביום ההולדת הקודם שבו לביא רק היה גור בן חצי שנה. יש בי משהו שלם ומאוד שליו ביחס לשנים קודמות. אני יודעת שלמי שקורא את הבלוג או עוקב אחרי נראה שתמיד היה לי המון ביטחון וביצים של בת יענה אבל זה ממש לא היה ככה. גם בשנותיו הראשונות של הבלוג חוויתי המון עליות וירידות בביטחון שלי, למרות שמאוד רציתי שלא עדיין התעסקתי המון במשקל שלי ושיתפתי אתכן בזה. השנה לא נתקלתי אפילו פעם אחת. השנה קניתי ולבשתי מכנסונים. אני מסתכלת במראה ומביטה אלי אישה יפיפיה, סקסית, נוטפת שיק, לא מתנצלת, לא מפחדת. התקעקעתי, צבעתי את השיער לאדום, לכחול ואז לסגול ואני בדרך חזרה לבלונד כרגע. יש לי תכניות מטורפות, החלומות שלי הם בכלל לא חלומות, הם תכניות עם תאריכים, תכניות עבודה מסודרות, פגישות ביומן. הביטחון שלי הוא לא מסכה מזוייפת שאני מתה שתהיה אני, זו אני. השנה הפסקתי לחייך במבוכה כשמחמיאים לי, הפסקתי להיות נבוכה לגבי מי שאני. לגבי המוזרויות שלי, לגבי המראה שלי, ההעדפות המיניות שלי, העובדה שאני אוהבת לחלוק מהחיים שלי ואוהבת שחולקים איתי. הפסקתי להתנצל, הפסקתי לנסות בשביל אחרים, הפסקתי להרגיש לא בנוח בשביל שלאחרים יהיה נוח. הפסקתי לעבוד בחינם, הכרתי בערך שלי. הפסקתי לנסות להעמיד פנים אפילו קצת, איבדתי את מעט העכבות שהיו לי.
הפכתי להיות האישה שחלמתי להיות.
ומכאן אפשר רק לעלות.
נשיקות,
זוהר
22 Comments
ליבי
גו זוהר. כל הכבוד לך. מעורר השראה לקרוא אותך. מזל טוב ושתמיד תשמחי ותהיי בריאה וכמובן כל בני המשפחה. אני מחכה להפקה קרדשיאנית בלבד שתוקדש בעיקר לקלואי אבל אפשר גם לאחרות:)
zohar
אני טים קימי כפרה 🙂 וזה בדרך…
Unknown
את נהדרת ועברה עלייך שנה מדהימה ��
מאחלת לך שתמיד תהיי בסימן עלייה בכל פרמטר אפשרי. והכי חשוב אושר ואהבה בריאות ושמחה יהיו תמיד בביתך ועם משפחתך הקטנה והמורחבת. ��
אוהבת אותך והלוואי והיינו נפגשות קצת יותר ����������������������
zohar
חייבות להיפגש יקירתי…. דחוף
Unknown
מדהימה ! אני אמנם מכירה את כל נקודות הציון הללו, אך לקרוא הכל יחד כמקשה אחת, כמסע עם תחנות, זה מרגש, מעצים ומעורר הערצה. גאה בך על כל אחד מהצעדים הללו ועל התוצאה הסופית. מזל טוב ורק טוב !
zohar
תודה רבה רבה!!!
יולית :)
מהממת שאת…באמת הספקת הרבה, המון! את השראה..בהתמודדות בחיים בניצחונות שלך וזה פשוט מהמם לראות ולהתמוגג..
zohar
תודה מותק!❤
So what to eat today?
את השראה מהממת לכולם!! ואני מבקשת לדעת מה זה הויטמינים האלה לשיער???
zohar
אכתוב עליהם בקרוב!
Unknown
אדם מבחוץ, אדם קטן, היה מתקשה להאמין לכל הביטחון המתפרץ, החכמה, האהבה העצמית והטפיחות על השכם. אבל זה כי אותו אדם מ-ק-נ-א.
אני יכולה להגיד מהיכרות איתך, שראיתי אותך גדלה, הופכת מיום ליום לאישה הזו שאת מציינת שהפכת להיות וכל יום רואה בך השראה מטלטלת. את חוויה, את מרגשת, ואני מאושרת שאני זוכה להיות חלק מהעולם הזה שנקרא זוהר! תמשיכי להתפתח ולהראות לעולם שאפשר אחרת, שאפשר לאהוב את עצמך באמת, בלי פשרות. אוהבת אותך מלא!
zohar
את מהממת הילה. באמת. יקרה לליבי ממש!
מיכל
הי זוהר,
איפה אפשר לראות את הויטמינים לשיער שלקחת? אם רשמת על זה פוסט עם המלצות אשמח לקרוא ♥
marjorie morningstar
אני גם סופר סקרנית! גיגלתי בעקבות הפוסט על שוגר-בר-הייר, אבל אשמח לשמוע ממך. וכמו כן מתה לדעת אם קלעת לעצמך את צמות הקרדשיאן או שנעזרת במעצבת שיער, כי הן נורא יפות ואני חושקת גם בתסרוקת כזאת.
zohar
בנות אני אכתוב על הויטמינים בימים הקרובים מבטיחה!!!
zohar
ואחיינית שלי קולעת לי צמות. אני יודעת רק לקלוע לאחרים…
השמנים
מדהימה! היה מרגש בטירוף לקרוא
zohar
תודה מותק!
אפרת אשרף
מרגש ומדהים!
מצד אחד באסה שהגיל מתקדם, אבל הכי שווה להתבגר מהבחינה הזו שמגלים את עצמך ומשלימים עם זה בצורה הטובה ביותר!
מאחלת לך שנים טובות אפילו יותר!
אני תמיד אומרת שאני הרבה יותר נהנית להיות בת ה-30+ שאני (אפילו שמנה ועייפה עם 3 ילדים…) מאשר בת ה-20+ שהייתי! יש למה לשאוף 🙂
מתה עלייך!
zohar
תודה מותק! וממרומי גיל 27, אני בטוחה שאת צודקת
אנונימי
את נהדרת ומדהימה!
פשוט לקרוא/להסתכל ולקנא איך את מחוברת לעצמך וכמה שלמה את!
התמונה בשמלה האדומה WOWWWW
zohar
תודה רבה! אין מה לקנא, גם את יכולה 🙂