רציתי לספר לכן את סיפור הלידה של עוז. הוא תכף בן 4 חודשים, אני כבר חזרתי לעבודה ונדמה לי שהגיע הזמן.
על ההריון המורכב של עוז סיפרתי לכן בפוסט הקודם ושיתפתי אתכן שהלידה עומדת להיות קיסרית. סיפור הלידה של עוז בעצם מתחיל מהלידה של לביא. לא בחרתי ללדת בקיסרי, אני הכי מאמינה בלידות כמה שיותר טבעיות ופעילות ושהגוף שלנו יודע איך ללדת ורק צריך לארגן סביבה תומכת ונכונה ולהתכונן ללידה רגילה, אבל הקיסרי נכפה עלי בגלל הלידה הקודמת. את לביא ילדתי בלידה רגילה(סיפור לידה ממש פה) ובגלל מפל התערבויות נוראי ומיותר, הלידה נגמרה בקרע בדרגה 3c, תפרו אותי בהרדמה מלאה בחדר ניתוח והסבירו לי שככל הנראה לא אוכל ללדת בלידות ולדניות. החלמתי מדהים מהלידה של לביא ולא סבלתי מאף תופעת לוואי מבהילה ולא נעימה. במהלך ההריון של עוז הצטרפתי לקבוצת נשים שנקרעו כמוני רע מאוד בלידה וקראתי אינספור סיפורים דומים משלי וחוויות של נשים שילדו אחרי לידה כזאת בקיסרי ולמדתי כמה דברים שברצוני לשתף איתכן.
קודם כל – אני בת מזל שהחלמתי ככה ואני מייחסת את ההחלמה הטובה שלי לכמה דברים. ראשית, הייתי מאוד ספורטיבית לפני הלידה ושלטתי מצויין ברצפת האגן שלי ולכן מיד אחרי הלידה התחלתי לתרגל ולחזק את השרירים והלכתי לפגישה אחת עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן שדייקה אותי. שנית, האופי שלי – אין לי אופי של לשכב במיטה ולרחם על עצמי ולכן למרות שכאב לי, קמתי והתקלחתי לבד והתהלכתי וכשההנקה הסתבכה שקעתי כל כולי בניסיון להניק ולא התעסקתי בעצמי יותר מידי. כשקראתי בקבוצה היה לי מאוד קשה להזדהות כי רוב הנשים דיברו על כאבי תופת של חודשים ארוכים ובעיות של שליטה בסוגרים ואני לא חוויתי שום דבר כזה. זכרתי שכאב לי מאוד בימים הראשונים, אבל וואלה אחרי שבוע בברית הלכתי על עקבים והרגשתי בסדר גמור. בגלל החוויות האלו רוב הנשים בחרו ללדת בקיסרי את ילדיהן הבאים ואני? התלבטתי מאוד.
הסיכוי להיקרע שוב הוא נמוך, 8% אבל אם את נופלת בצד הרע של הסטטיסטיקה ונקרעת? רקמת שריר לא מחלימה בפעם השניה כמו בפעם הראשונה. בסופו של דבר אחרי מיליון התייעצויות בחרתי ללדת בקיסרי בלב מאוד חצוי וכבד.
סלפי של מוניטור לפני הניתוח ששלחתי לחברות שלי
כיאה לחולת שליטה עשיתי מחקר מעמיק על ניתוחים קיסריים וגם הצטרפתי לקבוצה גדולה של קיסריות בפייסבוק. גיליתי שבצורה ממש מצערת ושגויה נשים רבות שיולדות בקיסרי בכלל לא מודעות לסיכונים ולהשלכות ומתייחסות לקיסרי כפתרון קסם ש״חוסך״ להן את כאבי הצירים ואת זה שלידה טבעית היא ספונטנית ובלתי צפויה. האמת היא שלידה קיסרית היא ניתוח בטן לכל דבר ועניין והיא ניתוח לא פשוט עם לא מעט סיבוכים פוטנציאליים וההחלמה ממנה מורכבת פי כמה וכמה מלידה ולדנית ואורכת כמה וכמה חודשים. למשל, הסיכון לתמותת יולדת בקיסרי גדול פי 3 בניתוחים קיסריים, יש סיכוי לפגיעה בשלפוחית השתן בניתוח, סיכוי לפגיעה בתינוק ושלל סיכונים נוספים מבהילים למדיי. הבחירה בקיסרי הייתה הרע במיעוטו מבחינתי ופחדתי מהניתוח.
למה אסותא אשדוד?
בחרתי באסותא בגלל שקראתי בעיקר ביקורות חיוביות על הקיסריים שם ובגלל מדיניות מאוד תומכת הנקה ואפס הפרדה. להדסה עין כרם לא הייתי חוזרת בחיים ושערי צדק הוא בי״ח דתי וזה מגביל אם מתאשפזים שם בשבת. אסותא הוא בי״ח ציבורי בניהול פרטי, כלומר אין שירותי שרפ אבל ההתנהלות שם אחרת ולכן הרגשתי מאוד בטוחה שם. הנוהל באסותא הוא פגישת טרום קיסרי כחודש לפני המועד והכנה לקיסרי יום לפני הניתוח. בשתי הפגישות עושים מוניטורֿ, אולטרסאונד להערכת משקל ובהכנה גם לוקחים דם וזו ההזדמנות של היולדת לשאול שאלות ולבקש בקשות. במקרה שלי זו הייתה ההזדמנות היחידה כי בטרום קיסרי המוניטור לא היה טוב, הפנו אותנו למיון ובסופו של יום לא ראיתי את הרופאה. לצערי, הייתי במיון יולדות כמה וכמה פעמים לפני הניתוח בגלל דימומים והדבר הטוב בעניין הזה היה שבאמת הכרתי את הצוות ואת המקום והייתי מאוד בטוחה במקצועיות שלהם. בהכנה לקיסרי ביקשתי כמה דברים:
1.קיסרי ידידותי כמה שיותר – בדיעבד הוא לא היה ידידותי כמו שמציעים בבתי חולים אחרים אבל זה לא הפריע לי.
2. הדגשתי שאני לא מעוניינת שיתנו לו תמל ורוצה להניק מיד אחרי הלידה.
3. תפרים נמסים ולא סיכות. קראתי שעם תפרים ההחלמה פחות נוראית.
4. ביקשתי חתך נמוך מהרגיל כמו שראיתי בתמונות והבקשה חוזלשה מטעמי בריאות.
5. להיות המנותחת הראשונה באותו בוקר – אמרו לי שאהיה השניה.
ילדתי את עוז ב 25.7 בשעה 8:35 בביה״ח אסותא שבאשדוד.
התייצבנו בבי״ח ב 6 בבוקר כפי שאמרו לנו בהכנה, מיד קיבלו אותנו והתחלנו להתכונן, היינו בטוחים שאנחנו שניים כי ככה אמרו לנו אבל מי שהייתה אמורה להיות הראשונה – לא הגיעה ולכן הכינו אותי לניתוח ראשונה. זה קצת הפתיע אותנו אבל בגדול קיבלתי את מה שרציתי מבחינתי. היה לי מזל והאחות חדר ניתוח המהממת התבררה כעוקבת שלי מה שנתן לי תחושת ביטחון עצומה במיוחד שנכנסים לחדר הניתוח בלי המלווה.
סלפי שטותי דקה לפני הניתוח עם לנה האחות
יש משהו מאוד בודד בעייני בקיסרי, לחדר הניתוח היולדת נכנסת לבד ובעצם מכניסים את הבעל ממש לפני שמוציאים את התינוק, אחרי החתך. במקרה שלי הוילון לא היה שקוף ולא ראיתי איך הוציאו אותו – אני יודעת שיש מקומות שמאפשרים אבל למען האמת אני דיי חלוקה במחשבותיי לגבי קיסרי ידידותי. לא כאב לי בשום שלב, אבל התחושה היא שמחטטים לך בבטן ואני לא בטוחה שהייתי רוצה להיות יותר שותפה ממה שהייתי. הראו לנו את עוז ומיד לקחו אותו לעטוף אותו כי חדר הניתוח קפוא ואז החזירו לנו אותו ושמו אותו על החזה שלי דקות ארוכות, הידיים שלי היו משוחררות ויכולתי לאחוז אותו ואחרי כמה דקות שהרגישו לי מספקות לחלוטין נתנו אותו לאלכס שיצא איתו לחדר הההתאוששות.
אם יש משהו שהפתיע אותי – זה הזמן שלקח ״לסגור״ אותי.חשבתי שזה מהיר יותר אבל זה לקח זמן. כל הזמן אמרתי לעצמי ״הנה זה נגמר״ כמו מנטרה אבל זה לא נגמר. בשלב מסויים האחות באה לידי ואמרה שהרחם לא מתכווץ כמו שהם רוצים אז נותנים לי פיטוצין ומכווצים את הרחם. בשלב מסויים הרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי, הרגשתי שאני רוצה לדבר ולא ממש מצליחה ופחדתי מאוד.אמרתי משהו על הסוטול והם שאלו אם הסוטול טוב, האחות אמרה שנתנו לי איזשהו טשטוש ושזה תכף נגמר. יצאתי מחדר הניתוח ב 10 בערך, מצאתי את אלכס בסקין טו סקין עם עוז ומיד לקחתי אותו והנקתי אותו. מאותו רגע אני ועוז לא נפרדנו, היינו בביות מלא.
עליתי למחלקה בשעה 12 ומבחינת כאבים לא כאב לי כלום ביממה הראשונה. אני חושבת שהגוף שלי היה עמוס באדרנלין ובערך בשעה 2 כבר נכנסתי להתקלח ולא לקחתי שום משככי כאבים לפני שקמתי מהמיטה, הצוות הרפואי היה המום וכמה וכמה פעמים שמעתי מהאחיות את המשפט ״אה נכון שכחתי שאת אחרי קיסרי״. הכאבים הגיעו רק ביממה השניה, והם לא היו נוראיים כמו שדמיינתי. אם אני משווה לכאבים שהיו סמוכים ללידה עם לביא – סמוך ללידה כאב יותר עם לביא.
עם לביא הייתי עם אנטיביוטיקה לוריד במשך 5 ימים, הייתי עם קתטר והחוויה הייתה מזעזעת מכל בחינה שהיא. הצוות הרפואי בהדסה עין כרם היה נוראי ברמות, אחיות שזרקו לי הערות חסרות טאקט, לא הבינו את המצב שלי, התווכחו איתי לגבי איך שאני מרגישה ומה שעברתי וכמובן – דחפו לילד שלי בקבוקים עם מלא תמל בכמות משוגעת שהרחיבה לו את הקיבה וגרמה לו לפתח העדפת בקבוק עוד לפני שהשתחררנו! הצוות באסותא היה מדהים. אין לי מילים לתאר עד כמה בכלל! כל הזמן נכנסו לבדוק מה איתנו, הייתה תחושה שיש המון אחיות במחלקה, הציעו עזרה, עודדו אותי שאני מניקה, פירגנו לי והיו רגועות ומקסימות. בדיעבד גיליתי שחלק מהן קוראות את הבלוג וזה היה נחמד. במחלקה כבר באו לבקר אותי לביא, ההורים, החמים והמשפחה הקרובה. לביא היה – ועודנו – בעננים מעוז. אין סצינות קנאה, יש מלא אהבה, דאגה ועזרה שאני מתמוגגת ממנה. מחכה כבר שהפער יצטמצם והם יוכלו לשחק ביחד!
השתחררנו ביום שבת – יום ההולדת שלי. החזרה לבית הייתה לי מאוד קשה, חיכיתי כל כך לחזור ואז הגעתי לבית ופתאום גיליתי שאני נכה. פתאום כשאת בבית ואת רוצה לסדר ולעשות דברים שאת עושה בכזאת טבעיות – את מגלה שאת לא יכולה. את נשענת על השיש ונזכרת שיש לך תפרים. מנסה להניח את התינוק בעריסה והסורגים נתקעים לך בבטן ואת צורחת מכאבים.
עשינו ברית לעוז במועד, עם אותו מוהל שמל את לביא, אליהו דרעי מאשדוד שהוא מוהל מומחה, היה רגוע ועבר בקלילות. השם עוז עלה לי כבר בתחילת ההריון, שם חזק וקצר ואני אוהבת מאוד גם את איך שהוא נשמע ונכתב באנגלית ואת הקריצה לקוסם מארץ עוץ. בסופו של דבר נותרנו עם כמה אופציות ואמרתי לאלכס שאני לא מסוגלת לבחור, שהוא יבחר בברית מה שמרגיש לו נכון והוא בחר את עוז.
ֿ
אני ואלכס בטוטאל לוק מאסוס, לביא לבש נקסט 🙂
מכיוון שעברו כבר כמה חודשים יש לי כמה תובנות ועצות עבורכן:
קיסרי
חשוב לי לספר לכן שככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מבינה עד כמה קיסרי חמור יותר וכמה ההשפעות שלו נשארות איתי. גם היום כמעט 4 חודשים אחרי בימים מסויים הצלקת יכולה לעקצץ או לכאוב מאוד כשאני מותחת את הגבול. הגוף נראה אחרת לחלוטין מאשר לידה רגילה – יש נפיחות גדולה סביב הצלקת שלוקח לה זמן רב לחלוף. הגעתי למסקנה שבגלל שקיסרי הוא ניתוח של נשים, שבסופו מקבלים תינוק, יש נטייה בחברה שלנו להמעיט בערכו, כלומר להתייחס אליו כאיזה ניתוחון פשוט וקל. אבל האמת היא שמדובר בניתוח פתיחת בטן שמערב כמה רקמות של עור, שומן, שרירים ואיבר פנימי וההחלמה ממנו היא ארוכה וקשה. אני ונשים רבות אחרות מאבדות את התחושה בכל הבטן התחתונה, אי אפשר 6 שבועות אחרי לחזור ישר לספורט אינטנסיבי, צריך לקחת את הדברים לאט ובזהירות.
דבר נוסף שלא מדברים עליו הוא עיסוי הצלקת. לצערי הרב אפילו הרופא שלי שהוא פרופ׳ בכיר בשערי צדק לא אמר לי כמה חשוב לעסות את הצלקת והבטן התחתונה. במקרה ממש אני הולכת לעיסוי רפואי בגלל בעיה אחרת והמעסה שאלה אותי אם אני עושה עיסוי ואמרתי שלא, סיפרתי לה שיש לי עדיין בצקת סביב הצלקת והבטן התחתונה והיא בנדיבותה הציעה לעשות לי עיסוי ולהסביר לי איך לעסות את עצמי. בעיסוי היא הסבירה לי שמה שאני מרגישה זו לא בצקת, אלא הידבקויות וחשוב מאוד לעסות את האזור כדי לפתוח אותן. אם עשיתן קיסרי או שאתן בדרך לאחד תקראו על הידבקויות – זה נפוץ מאוד וזה יכול לעשות לכן חיים קשים מאוד.
תופעה שקרתה לי אגב שלא קראתי עליה אחרי הניתוח זה בתקופת ההחלמה הראשונית גרד מטורף בצלקת, רציתי לקרוע מעלי את העור והמשחה הסיליקונית לא עזרה. מה שכן עזר בסופו של דבר היה יריעות סיליקון שהזמנתי מאמאזון – זה בעצם פלסטר גדול שכולו מסיליקון שנותן לחות לאזור והוא רב פעמי, הוא אמור גם לשפר את מראה הצלקת אבל בכנות זה לא עניין אותי, הצלקת שלי יפה, הבטן הרוסה. הצלקת מגרדת מכיוון שרקמה צלקתית סופחת המון לחות מהעור ומייבשת אותו, היריעה פשוט נותנת לחות לכל האזור.
קיסרי זה ניתוח מציל חיים אבל זה עדיין ניתוח ולכן – זה חרא ואם אפשר להימנע ממנו – עדיף.
התארגנות ללידה ולפוסט פארטום
אחד הדברים שהכי עזרו לי להרגיש טוב היה שלקחתי איתי לבית החולים בגדים שלי שנוחים לי, לא הסתובבתי בחלוק של בית החולים. לקחתי תחתונים אמיתיים ולא חד פעמיים. זה גרם לי להרגיש שאני שומרת על צלם אנוש בתוך העיסה הזאת של חלב-דם-כאב-הורמונים ודמעות. בגלל שידעתי שאני אהיה בביות מלא התארגנתי מראש לכך שלא אהיה לבד בשום שלב – גם אם זה אומר שאני ישנה ומי שאיתי יושבת וסורגת – אין להיות לבד. לא התארגנתי על זה עם לביא וזה השפיע גם על מצב הרוח שלי וגם על היכולת שלי לטפל בו. לא עשיתי כלום חוץ מלהניק וקצת להסתובב איתו כי חשובה מאוד התנועה אחרי קיסרי. כבר בתחילת ההריון אלכס הודיע בעבודה שאני יולדת בקיסרי והוא צמוד אלי שבועיים.
הנקה
ההנקה הפעם היא מושלמת והאמת שאני דיי בטוחה שגם לעוז יש לשון ושפה קשורות והוא נולד קטן יותר מלביא, אז מה ההבדל? אני שונה. הגעתי להריון וללידה הזאת עם רזומה של מישהי שהניקה שנתיים וחצי והתמודדה עם סיבוכי בהנקה, הגעתי עם ידע אינסופי על הנקה, היקשרות ועם רזומה של להיות אמא בפועל שלוש וחצי שנים. ידעתי מה אני רוצה, ידעתי שאני הולכת להניק ושיהיה מושלם וכך היה ועדיין(טפו טפו טפו). הנקתי מהשניה שיכולתי ונמנעתי מבקבוקים כמה שאפשר, תמ״ל עוז לא טעם ולא יטעם.
חזיות הנקה הפעם היה לי סיוט – החזה שלי לא חזר לגודל טרום ההריון עם לביא ככה שהפכתי לעוד יותר ענקית. באונליין באתרים הרגילים שלי מצאתי מעט מאוד חזיות הנקה שמתאימות למידה החדשה והענקית שלי ורובן ככולן היו סגורות מאוד ומכוערות להפליא מה שדיכא את נשמתי. עד שפנתה אלי רותי
ושלחה לי כמה חזיות הנקה מושלמות כל כך וסקסיות שאי אפשר לנחש בכלל שהן הנקה!!! אני ממליצה בחום על תותיז ואתן תראו עוד מתותיז פה בבלוגֿ בינתיים אתן יכולות להנות מהנחה באתר כשמזינות את הקוד sunshine
חשיבות בית החוליםֿ
כתבתי לכן כמה היו מדהימים איתי באסותא ואני חייבת לספר לכן שלא יכולתי לדמיין שיהיה ככה. יצאתי מהדסה עין כרם בפוסט טראומה. אין לזה מילה אחרת. הייתי נזכרת באישפוז במחלקה ופורצת בבכי, לא יכולתי לשאת את התחושות שעלו בי ובין היתר בגלל זה – לא יכולתי לדמיין הריון ולידה שוב ולקחתי את הזמן. חוויתי בהדסה אלימות מיילדותית בחדר הלידה ויחס משפיל לאורך האישפוז והייתי בסך הכל ילדה בת 25 כשילדתי את לביא. הייתי בפחד מטורף מלהיות מאושפזת 4 ימים ופחדתי מאוד מהניתוח ובסופו של דבר – בחרתי טוב והיה לי מדהים וברור לי שאם אלד שוב – זה יהיה רק שם.
במהלך האישפוז רוב הזמן היינו ככה במיטה ביחד – ביום ובלילה ולשמחתי אף אחות לא העירה או עשתה מזה עניין. אמהות מניקות ישנות עם הגורים שלהן והאגדה האורבנית על אמהות שהתגלגלו על הילד פשוט מעצבנת אותי.
קשר בין אחים
לאורך כל ההיריון שמעתי נבואות זעם על איך לביא יקנא ותהיה ריגרסיה ויהיה לנו נורא ואיום וההפרש גדול מידי ושלל הפחדות מכל מיני נשים הזויות שצריכות ללמוד לסתום את הפה. כל ההריון טיפטפנו ללביא בעקביות שאני בהריון עם תינוק שיהיה האח הקטן שלו, והאח הקטן יאהב אותו, יעריץ אותו, יסמוך עליו וילמד ממנו והוא צריך לאהוב אותו ולשמור עליו. לביא חיכה וציפה בהתרגשות מטורפת ללידה, כשהייתי ממש בחודש תשיעי אלכס טס לשוודיה לשבועיים והשילוב של ההעדרות שלו עם ההריון יצר ריגרסיה קטנטנה שחלפה כהרף עין. עד היום – לביא מתנהג מדהים עם עוז. עוזר לטפל בו ואוהב אותו מאוד, כי סירבתי להאמין שיהיה אחרת וכך היה.
זהו להיום, מקווה שנהנתן מהפוסט, סליחה על ההעלמות אבל אתן כבר יודעות שאני והתמדה זה ממש לא זה 🙂 אם פספסתן אז שתדעו ש
היחס של הצוות הרפואי הוא קריטי. אני הייתי מאושפזת לפני יותר מעשור במחלקת נשים באחד מבתי החולים באיזור המרכז, והיחס שם היה מחפיר גם במהלך השהות שלי, וגם האחיות העדיפו להתעלם מתסמינים שהיו לי (כאבי ראש והקאות) שהעידו על התייבשות במצב קשה רק כדי שהרופאים ישחררו אותי מבית החולים. זה הגיע לרמה שלמרות שהיה ברור לי הם הצילו לי את החיים במובן הכי מילולי של המילה – הייתי חוששת להגיע לשם שוב אם חלילה הייתי מגיעה שוב למצב דומה.
ואווווו איזה פוסט!! כ"כ חשוב ומשמעותי! לי אמנם היו 3 לידות מושלמות + בהדסה עין כרם, אבל אולי בגלל שהם היו פשוטות ובלי קרעים. בכל מקרה, מצער שחווית שם כ"כ הרבה קושי וכאב, ומשמח שמצאת את המקום לחוויה מתקנת כ"כ, למרות הקיסרי!
אני באותו סיפור, צריכה לעשות קיסרי אחרי קרע חמור בלידה הקודמת. ממש ממש בדכאון מזה, מפחדת מהניתוח ומרגישה שאפאחד לא מבין מה הסיפור הגדול כי זה כולה קיסרי ומלא עוברות את זה. והאמת שמה שכתבת על ההחלמה מפחיד ומבאס אותי אפילו יותר:(
קודם כל מזל טוב! יש לי שני ילדים, מתוקים ונפלאים, בת שנתיים ושלושה חודשים ובן 11 חודשים. שניהם נולדו בניתוח קיסרי, לא כי בחרתי בזה, ולא כי חשבתי שיהיה לי קל יותר אלא כי פשוט לא היתה לי ברירה אחרי ניתוח להסרת מיומה שהתבצע בפתיחת בטן מלאה. בפועל למעשה עברתי שלושה ניתוחים קיסריים ורק בשניים מהם היה גם תינוק. מה שאני מנסה לומר זה שהיות וידעתי כי אין לי ברירה אחרת לא חלמתי על לידה טבעית. ידעתי שזה מה שיש והלכתי לקראת זה בעיניים לקוחות והמון אהבה. גם ההחלמה שלי בהתאם לא היתה קשה, אולי כי הייתי מוכנה לזה. עברתי את שני הניתוחים באיכילוב עם צוות חדר ניתוח נהדר. בעלי היה איתי, חיברתי ונישקתי ולא הרגשתי שנשלל ממני דבר. אני מאמינה שהמוכנות שלנו, ללידה או ניתוח משפיעות המון על ההתמודדות שלנו. בהצלחה לכל מי שתעבור לידה או ניתוח וידיים מלאות מאהבה. ואגב, זה הולך ומשתפר וגם התחושה בבטן תחזור.
אני רק לציין שאמנם שערי צדק הוא בית חולים דתי, אבל אני כחילונית ילדתי שם פעמיים, וכמובן שהבנות שלי שתיהן החליטו לצאת בשישי בערב (ערב שבת), ולא יכולה להגיד שהיה שם איזה משהו כל כך בעייתי עם השבת כמו שמספרים. הצוות שם מקצועי אדיב ובאמת מושלם, וכך אני שומעת גם מכל החברות שילדו שם. היו לי שתי לידות מוצלחות מאד שם טפו טפו טפו. לא סתם אחוזי הלידות אצלם ככ גבוהים ואחוזי קיסרי נמוכים יחסית. לדעתי השמועות ששומעים על עניין השבת סתם מלחיצות ולא מחזיקות מים. בשבת אין שעות ביקור מסודרות, כמו בכל בתי החולים, וזהו. הרופאות הדתיות בחלקן מעדיפות שלא להקליד דברים במחשב בעצמן אז יש מישהי שמקלידה עבורן, בזה מסתכם כל הסיפור…מזל טוב והרבה בריאות ואושר
וואוו קראתי אותך בשקיקה! אני שנה וחודשיים אחרי לידה ראשונה בקיסרי חרום.. כמה שחשבתי שכבר התגברתי על כל הטראומה הזאת של החרום, הזכרת לי עכשיו כמה זה היה נוראי. תחושת הבדידות.. הידיים הקשורות (אצלי) שלא אפשרו לי אפילו לגעת בקטנה שלי (חוץ מנשיקה שנתתי לה באף)..ותחושת החיטוט הזאת בפנים בתוך הגוף שלך.. ממש כמו שאמרת, אנשים נוטים לחשוב שזה סתם ניתוח קטן ופשוט כי בסוף יוצא תינוק, אבל זה ניתוח לכל דבר! ומזלך שבחרת בתפרים ולא בסיכות.. אם ככה הרגשת נכה, תחשבי מה זה עם הסיכות שבכל תנועה שאת מנסה לעשות זה כואב ודוקר בכל האזור.. בקיצור את אלופה אמיתית! אוהבת ממש את הכתיבה ואת הכנות שלך ��
קודם כל, כיף לך שהיתה לך חויה מתקנת. זה כ"כ חשוב. אני לא זכיתי (3 קיסריים. כולם בלית ברירה) ועכשין מתחילה להבין שאם עדין זה "יושב" אצלי אולי כדאי שאלך לטפל בטראומה… חשוב לי להעיר משהו. גם אני ביקשתי בקיסרי האחרון תפרים נמסים (מהסיבות שאת וכולן ציינתן) ולא סיכות וזו הייתה טעות חמורה. התפרים נמסו מהר מידי, הצלקת נפתחה והזדהמה ומשם התחילה סאגה של שלושה חודשים מזוויעים עם צלקת שלא מתאחה וזיהום בית חולים. טוב. די. הדמעות מתחילות… בקיצור, להתייעץ עם הצוות הרפואי ולזכור שהדברים לא שחור ולבן. קיסריות פמפמו לחברותיכן- עדיף לידה וגינלית!!!!
7 Comments
Adi
היחס של הצוות הרפואי הוא קריטי. אני הייתי מאושפזת לפני יותר מעשור במחלקת נשים באחד מבתי החולים באיזור המרכז, והיחס שם היה מחפיר גם במהלך השהות שלי, וגם האחיות העדיפו להתעלם מתסמינים שהיו לי (כאבי ראש והקאות) שהעידו על התייבשות במצב קשה רק כדי שהרופאים ישחררו אותי מבית החולים. זה הגיע לרמה שלמרות שהיה ברור לי הם הצילו לי את החיים במובן הכי מילולי של המילה – הייתי חוששת להגיע לשם שוב אם חלילה הייתי מגיעה שוב למצב דומה.
Unknown
ואווווו איזה פוסט!!
כ"כ חשוב ומשמעותי!
לי אמנם היו 3 לידות מושלמות + בהדסה עין כרם, אבל אולי בגלל שהם היו פשוטות ובלי קרעים. בכל מקרה, מצער שחווית שם כ"כ הרבה קושי וכאב, ומשמח שמצאת את המקום לחוויה מתקנת כ"כ, למרות הקיסרי!
אנונימי
אני באותו סיפור, צריכה לעשות קיסרי אחרי קרע חמור בלידה הקודמת.
ממש ממש בדכאון מזה, מפחדת מהניתוח ומרגישה שאפאחד לא מבין מה הסיפור הגדול כי זה כולה קיסרי ומלא עוברות את זה.
והאמת שמה שכתבת על ההחלמה מפחיד ומבאס אותי אפילו יותר:(
אנונימי
קודם כל מזל טוב! יש לי שני ילדים, מתוקים ונפלאים, בת שנתיים ושלושה חודשים ובן 11 חודשים. שניהם נולדו בניתוח קיסרי, לא כי בחרתי בזה, ולא כי חשבתי שיהיה לי קל יותר אלא כי פשוט לא היתה לי ברירה אחרי ניתוח להסרת מיומה שהתבצע בפתיחת בטן מלאה. בפועל למעשה עברתי שלושה ניתוחים קיסריים ורק בשניים מהם היה גם תינוק. מה שאני מנסה לומר זה שהיות וידעתי כי אין לי ברירה אחרת לא חלמתי על לידה טבעית. ידעתי שזה מה שיש והלכתי לקראת זה בעיניים לקוחות והמון אהבה. גם ההחלמה שלי בהתאם לא היתה קשה, אולי כי הייתי מוכנה לזה. עברתי את שני הניתוחים באיכילוב עם צוות חדר ניתוח נהדר. בעלי היה איתי, חיברתי ונישקתי ולא הרגשתי שנשלל ממני דבר. אני מאמינה שהמוכנות שלנו, ללידה או ניתוח משפיעות המון על ההתמודדות שלנו. בהצלחה לכל מי שתעבור לידה או ניתוח וידיים מלאות מאהבה. ואגב, זה הולך ומשתפר וגם התחושה בבטן תחזור.
אנונימי
אני רק לציין שאמנם שערי צדק הוא בית חולים דתי, אבל אני כחילונית ילדתי שם פעמיים, וכמובן שהבנות שלי שתיהן החליטו לצאת בשישי בערב (ערב שבת), ולא יכולה להגיד שהיה שם איזה משהו כל כך בעייתי עם השבת כמו שמספרים. הצוות שם מקצועי אדיב ובאמת מושלם, וכך אני שומעת גם מכל החברות שילדו שם. היו לי שתי לידות מוצלחות מאד שם טפו טפו טפו. לא סתם אחוזי הלידות אצלם ככ גבוהים ואחוזי קיסרי נמוכים יחסית. לדעתי השמועות ששומעים על עניין השבת סתם מלחיצות ולא מחזיקות מים. בשבת אין שעות ביקור מסודרות, כמו בכל בתי החולים, וזהו. הרופאות הדתיות בחלקן מעדיפות שלא להקליד דברים במחשב בעצמן אז יש מישהי שמקלידה עבורן, בזה מסתכם כל הסיפור…מזל טוב והרבה בריאות ואושר
Racheli'z
וואוו קראתי אותך בשקיקה!
אני שנה וחודשיים אחרי לידה ראשונה בקיסרי חרום.. כמה שחשבתי שכבר התגברתי על כל הטראומה הזאת של החרום, הזכרת לי עכשיו כמה זה היה נוראי. תחושת הבדידות.. הידיים הקשורות (אצלי) שלא אפשרו לי אפילו לגעת בקטנה שלי (חוץ מנשיקה שנתתי לה באף)..ותחושת החיטוט הזאת בפנים בתוך הגוף שלך.. ממש כמו שאמרת, אנשים נוטים לחשוב שזה סתם ניתוח קטן ופשוט כי בסוף יוצא תינוק, אבל זה ניתוח לכל דבר! ומזלך שבחרת בתפרים ולא בסיכות.. אם ככה הרגשת נכה, תחשבי מה זה עם הסיכות שבכל תנועה שאת מנסה לעשות זה כואב ודוקר בכל האזור..
בקיצור את אלופה אמיתית! אוהבת ממש את הכתיבה ואת הכנות שלך ��
גלגולה
קודם כל, כיף לך שהיתה לך חויה מתקנת. זה כ"כ חשוב. אני לא זכיתי (3 קיסריים. כולם בלית ברירה) ועכשין מתחילה להבין שאם עדין זה "יושב" אצלי אולי כדאי שאלך לטפל בטראומה…
חשוב לי להעיר משהו. גם אני ביקשתי בקיסרי האחרון תפרים נמסים (מהסיבות שאת וכולן ציינתן) ולא סיכות וזו הייתה טעות חמורה. התפרים נמסו מהר מידי, הצלקת נפתחה והזדהמה ומשם התחילה סאגה של שלושה חודשים מזוויעים עם צלקת שלא מתאחה וזיהום בית חולים. טוב. די. הדמעות מתחילות…
בקיצור, להתייעץ עם הצוות הרפואי ולזכור שהדברים לא שחור ולבן.
קיסריות פמפמו לחברותיכן- עדיף לידה וגינלית!!!!