על בגדי ים, צביעות וכנות.

נתחיל בבגדי ים,

אתן זוכרות את הפוסט המהמם שכתבתי על בגדי ים שהיו לו 380904 צפיות?
אז הכל היה מאוד יפה ונחמד בתיאורייה. אני מחפשת בגד ים(יש לי 5, אני אובססיביות) וכרגע בא לי חזיית הלטר או משולשים וחצאיות ממש. אז הייתי באינטימה, אפרודיטה, H & O ופשוט לא מצאתי כלום.
כרגיל, הדבר המעצבן ביותר הוא הצמצום של דגמים שיש במדינה שלנו. פשוט מעצבים דברים כאילו שכלנו רובוטים שמחפשים בדיוק את אותו הדבר.
כמעט ולא מצאתי חלק תחתון שהוא חצאית! בגד הים שרציתי מאינטימה מגיע במידות XS עד L וה L בקושי כיסה לי משהו :/
באפרדיטה זה נראה שיש 3 דגמים ב 50 צבעים… ולא היו שם חצאיות בכלל, ושלא נדבר על המחירים! 400 ש"ח ל 4 חתיכות בד!? מי מת?
ב H & O היו חצאיות רק בשני צבעים, שחור וטורקיז והמידה הגדולה היתה 42 והיא היתה קטנטנה.
הסתכלתי באתר של גליק וגם הם לא חשבו על חלק תחתון שהוא חצאית :/
בקיצור, אכזבה. אני שוקלת לקנות בד של בגדי ים לתפור חצאית בעצמי פשוט.

ועכשיו לנושא שבשבילו למעשה התכנסו כאן היום: צביעות וכנות.

בזמן האחרון אני מקבלת כל מיני מסרים, קללות והודעות מטיפות מכל מיני אנשים ונשים בנוגע ל"מרירות" שלי, ל"טינופת", ל"ניבולי הפה" ועוד כל מיני מחמאות. לרוב זה גם עטוף במין ורוד של מסטיק שעושה לי בחילה, זה מתחיל ב"את כותבת מאוד טובה יאדה ייאדה יאדה" ונגמר בניסיון לחנך אותי.

תשמעו יקירותיי,
בעולם הזה יש המון צביעות והמון שקרנים, בעולם האופנה יש בערך פי 500. כפי שכתבתי בפוסט על בלוגים, בלוגריות ואנשים מהתעשייה הזאת הם רכלנים ברמות על. פשוט אנשים מטנפים אחד על השני ברמות מפחידות בלי סוף, אבל מה שהכי מדהים זה הצביעות. כשאתן תראו אותם באותו מקום עם האנשים שעליהם הם ליכלכו לפני רגע הם יראו לכם כחברים כל כך טובים שאתן פשוט לא תאמינו.

אז לא בבית ספרי.
הדבר שאני הכי שונאת ביקום זה צביעות ושקרים. אני יכולה להתמודד עם הכל, אפילו טמטום, אבל לא עם אנשים צבועים ושקרנים. אז אני לא נוהגת ככה. אני לא מדברת על אנשים מאחורי הגב, אני פשוט אומרת ישירות את מה שאני חושבת או בפנים, או בבלוג שלי. אני לא מפחדת מאף אחד ולא רואה צורך להתחבא מאחורי ניקים בדויים ואנונימיות, אני כותבת תחת שמי המלא, יהיה לכם קל מאוד למצוא בגוגל את הכתובת שלי ואת מספר הטלפון שלי. אני לא מצליחה להבין למה בארץ התרבות וויכוחים או דעתניות הולכת בצורה שיש לך 2 אופציות, להתווכח קצת ואז להתכופף או להתווכח ואז לברוח מהדיון. למה בשם האל דעתניות, עקשנות ועמידה על שלך נתפסת כבוטות, ניבול פה ומרירות?
כן, יש לי אמת אחת, האמת שלי ואני מנסה להנחיל אותה לעולם. בוודאי שלכל אחת יש את שלו וכל אחד דובק בה, לגיטימי! ואני לא צריכה לכתוב בכל שתי שורות "לדעתי" ו"לטעמי". אם אני היא זו שכותבת את זה, כמובן שזו דעתי! כמובן שזה שלי!

זה מדהים אותי איך בכל פעם שאני מקבלת תגובות באמת נבזיות כאן בבלוג או בפורומים של אנשים שמקללים אותי, מוציאים את דיבתי ומאיימים עליי, כל אותן נשמות טובות שמטיפות לי איך להתנהג פשוט מתאדות מעל פני השטח… מה, דמי מותר?
אני לא מקללת אף אחד(לפחות לא ברצינות ובכוונה רעה…), אני לא מוציאה דיבה, אני מעבירה ביקורת ואומרת את האמת כפי שהיא ולא מלקקת לאף אחד. מעבר לזה, שאני מעבירה ביקורת על אנשים שבוחרים לשים את עצמם שם בחוץ חשופים לביקורת.
בלוגריות הן בדיוק כמו סלבז, הן בוחרות בחשיפה בעצמן והמחיר שהן ישלמו על זה יהיה שישפטו אותן, ישנאו אותן, יכניסו להן מילים לפה ועוד כל מיני דברים לא נעימים.

לי כבר אמרו שאני לא סטייליסטית, שאני נראית כמו נהג משאית, אמרו שאני בכלל לא מתלבשת אלא ערומה, אמרו שהבגדים שלי מתפוצצים עליי,איחלו לי למות, עשו לי אאוטינג, הוציאו את דיבתי והלבינו את פניי וכשניסיתי למחוק אמרו שאני סותמת פיות ולא יודעת לקבל ביקורת. אז כן, זה פגע בי, נעלבתי מאוד, שקלתי אפילו לסגור את הבלוג ואז חטפתי כאפת התעוררות והבנתי שזה המחיר!
אז יש לי 170 מנויות שחולות עליי(אני מאוהבת בכן, באמת!) והטראפיק של הבלוג בשמים, אבל כן, יש אנשים שלא סובלים אותי ולא יסבלו אותי, יש אנשים שבטוחים שהם מכירים אותי כי הם קוראים בכ-ל הפורמים שאני כותבת בהם ואת הבלוג שלי ומחפשות היסטוריה של הודעות שלי (אם אתן סטוקריות, בבקשה אל תגידו לי. זה מפחיד.) והם גם בטוחים שהם יכולים לחנך אותי. אז בואו נסדר את הקטע הזה, אין לכם שמץ של מושג מי אני ואם אתם חושבים שמי שאתם קוראים בבלוגים זה אותם אנשים במציאות, אתם חיים בסרט. אין לכם מושג מה העבר שלי, מה החלומות שלי, מה הקשיים שלי, אין לכם מושג…

לגבי המרירות/כלבתיות/התנשאות/ווטפאקינגאבר "שלי"…
אני לרגע לא אגיד שאני הבנאדם הכי אופטימי ביקום שכל מה שהוא עושה זה להפריח בועות ופרפרים, לקפצץ בדילוגים ולפצוח במחול עז… אני בסה"כ בנאדם מאוד מציאותי, אבל אני רחוקה מלהיות מרירה, כלבה או מתנשאת. יש לי חיים נהדרים ומאושרים שאני באמת מאחלת לכולכם פה מכל הלב! יש לי גבר מדהים, "ילד" הורס, משפחה תומכת ומדהימה, חברות שאני אוריד לעצמי יד בשבילן שאני אוהבת כמו אחיות, סיימתי תואר ראשון במומצע מעולה, אני ממשיכה לשני, המרצים שלי מתים עלי! מי שחושב שאני מרירה פשוט לא מכיר אותי ויעידו כל הבנות שפגשו אותי פנים מול פנים שאני בנאדם שקשה לדבר איתו יותר מ 5 דקות מבלי להתפרץ בצחוק מתגלגל. גם ביוטיוב שלי רואים שאני סופר נחמדה וחייכנית… אני פשוט מרגישה מפגרת לחייך לעצמי בתמונות. לגבי הכלבה, נו שוין. אני לא חושבת שלהגיד את האמת = להיות כלבה. אבל יש אנשים שלא רוצים לשמוע את האמת וההגנה הכי טובה היא התקפה.
ואני חושבת שלהגיד שאני מתנשאת זה פשוט מופרך… אין יותר עמך ממני ביקום. אני מושבניקית, דתלשית, ירושלמית, מלאה…אין יותר עמך מזה.

ולסיכום, בשביל לקרוא את ההודעות/פוסטים המרירים, מעצבנים, כלבתיים וחסרי חוש טעם אופנתי שלי, אתן נאלצות לעשות פעולות מסויימות. או ללחוץ על הודעה כדי שתיתפח, או ללחוץ על לינק או שתיים כדי להגיע לפוסט. אם אתן כל כך שונאות אותי/ את הסגנון/ ווטאבר, אתן פשוט מוזמנות לא להיכנס לכאן ולא לקרוא את ההודעות שלי.
אני יודעת שבני אדם הם חטטנים ולא יכולים לעמוד בזה, אבל זה הפיתרון, פשוט מאוד הא?
ובבקשה, אל תנסו לחנך אותי. יש לי אמא מדהימה, שירשתי ממנה את הכנות והפה הגדול ואני מודה לה על זה, היא חינכה אותי מצויין.

יש לי את הדרך שלי, אולי אתם לא מתים עליה אבל אני מתה עליה, והיא תביא אותי רחוק.
שאו ברכה!

וכדי לא לסיים בעצבים, יש לי כמה אאוטפיטים להראות לכן והיום בערב אני הולכת לפתיחה של חנות הלבשה תחתונה ואני מאוד מקווה שיש להם הלבשה במידה שלי אחרת זה יגמר בדמעות(לא שלי).

את זה לבשתי לעבודה בדוכן פרחים של אחי. חולצה מטי שירט, חצאית מאלוהים יודע איפה, סנדלים של איפנמה, שרשרת דובדנים ועגילים אדומים.

שמלה מרנואר מלפני שנתיים בערך, אותו איבזור, נעליים מסכור עור

סוףסוף חנכתי את האאוטפיט הזה. הבגדים מרנואר, נעליים מניין ווסט, תיק מ H & O

ועברו שבועות דוסיים על כוחותינו. היתה ברית לאחיין שלי בשבת והמשפחה שלי דתיים אז שני אאוטפיטים "דתיים"
שמלה שאתן מכירה מנעמה בצלאל, עגילים בצהבהב, נעליים מסכו עור, שעון של גס, לק אדום-כתום של שיק, איפור זהוב-חום.