הקדמונת: זרמו הרבה מים בנהר מאז שצילמתי את הפוסט הזה ומאז שכתבתי אותו. הייתי בברצלונה, חזרתי למלחמה, גייסו את בעלי והוא משרת תכף 3 שבועות. הוא לא לוחם, אז הוא "רק" הולך וחוזר משטחי כינוס. מה שלא נחמד לי נורא. התמוטטתי, לקחתי הפסקה יזומה ובסוף החלטתי שהשקט הזה שובר אותי ואתכן. זה לא טוב לאף אחת. כולנו חיים את המצב 24/7, קצת הסחת דעת לא תזיק לנו. ליבי עם תושבי הדרום (ותסלחו לי, אבל הם סובלים יותר מכולנו), כל הנשים שבעליהן מגוייסים ומשפחות הפצועים והנופלים. הלוואי שנדע ימים של שלום ושקט! אם הספקתן להכיר אותי, אתן כנראה יודעות שאני מכורת ספורט. אמנם כרגע עם ההריון והמלחמה הורדתי הילוך, אבל גם…

ובכן, אז הסיבה להעלמות שלי היא 3 חודשים של בחילות, עייפות, כאבי בטן, גב, מיחושים, חוש ריח מפותח בטירוף, הרעבה מאסיבית וגם תינוק קטנטן שגדל אצלי בבטן… אני יודעת שלהרבה נשים תחילת ההריון היא קשה – סיוטית ואני התמזל מזלי להיות בסקאלת הסיוטי. אלו היו החודשים הקשים בחיי וניסיתי למעט בעבודה כמה שיכולתי אבל לפעמים לא הייתה לי ברירה וזה רק הקשה עלי יותר. אני חייבת להודות שלהרגיש חולה במשך 3 חודשים (אני עכשיו בשבוע 14, תחילת חודש רביעי) הוציא לי את הרוח מהמפרשים בכל הנוגע לאופנה ואיפור. יכולתי לבלות את כל החודשים האלו במיטה וכשטרחתי להתלבש ולהתאפר מיחזרתי הופעות והתאפרתי במינימליות האפשרית וגם בכלל לא. כמובן שגם לא רציתי…

(אני יודעת, נעלמתי, פרטים בהמשך!) אנחנו לא נדבר בפוסט הזה רק על crop tops (בעברית זה נראה לי פשוט חולצת בטן, אבל זה לא בדיוק חולצת בטן…) אלא על עוד כמה טרנדים ועל איך אפשר לעבוד איתם ולתרגם אותם וגם על טרנדים שזה שהם באופנה לא אומר שחייבים לאמץ אותם, במיוחד אם הם ממש מחרידים ותמיד חשבנו שהם מחרידים. Crop Tops אני חושבת שמדובר בפריט האופנה הכי שנוי במחלוקת שקיים. אני זוכרת שהייתי נערה ובכל הקליפים כל הזמרות לבשו חולצות בטן עם מכנסיים בגזרה נמוכה וקינאתי את נשמתי למוות. קינאתי בבטן השטוחה והשרירית שלהן וחשבתי שחולצות בטן זה רק לרזות. אני עדיין חושבת שבגרסתן הישנה שחשפה את כ-ל הבטן הן…

כן, אצלי פוסטים על פורים מגיעים אחרי החג, ככה אני יכולה להשוויץ בתחפושת שלי בלי שיגנבו לי את הרעיון… טוב פורים זה בערך החג האהוב עלי, בעיקר מאז שאני מתעסקת באיפור ואופנה. אני ממש נהנית ליצור תחפושות מושקעות וכמה שיותר תוצרת בית, מה שכמובן יותר פשוט כשאמא שלך היא תופרת… זאת גם תמיד הזדמנות עבורי לאוורר את המחוכים שלי (ישנים מאוד, מ"נוקס" והאמת שרק עכשיו הם התפרקו באופן שמחייב תיקון) ,לחזור להיות ה"פריקית" האפלה שאני בפנים ולהחצין את אהבת השחור-גותי-סקסי-ערפדי. פורים היה השנה מאוד ארוך להרגשתי, היה נדמה לי שהוא נמשך מחמישי עד שני וזה נתן לי הזדמנות להתחפש כמה פעמים ולשחק עם התחפושת שלי. ביום חמישי עבדתי בדוכן הפרחים…

נתקלתי לפני כמה ימים בפוסט המאלף הזה של ג'ס הבלוגרית (שאולי מוכרת לכן מהקמפיין ההיסטרי שהיא עשתה נגד אברקומבי אנד פיכס). למי שאין אנגלית טובה או כוח לקרוא אני אספר שבעצם ג'ס היא בלוגרית שמנמנה, שיוצאת עם בחור רזה וכשהם יצאו לאחרונה היא חטפה הערה ברחוב על המשקל/מראה שלה אבל ההערה בעצם הופנתה לבן זוגה הרזה. בעקבות התקרית היא כתבה פוסט על אהבה, משיכה ומשקל, שנתן לי את ההשראה לכתוב את הפוסט הנוכחי. אני נשואה לגבר רזה. היום הוא רזה בקטע שרירי והבחור ספורטיבי לחלוטין אבל כשהכרתי אותו הוא היה רזה כחוש, skinny. איך אח שלי קרא לו בברכת החתונה המקסימה שהוא כתב לנו? "אפרוח צהוב". הוא שקל משהו כמו…

טוב זה ללא ספק הולך להיות הפוסט הכי חם שכתבתי אי פעם. כן, יותר חם מפוסט ההלבשה התחתונה, יותר חם מתמונות הביקיני ויותר חם מהפוסט על "טרו בלאד". אם אתן א-מיניות, מתחסדות או סתם צבועות ולא מסוגלות להודות בזה שכולם מזדיינים ובכן, כולם אוהבים להזדיין ממש טוב – כדאי שתדלגו על הפוסט הזה. גם את ההערות המתחסדות, תשמרו לעצמכן (או שלא, ואז תימחקו…) הרבה פעמים שואלים אותי מאיפה הבלוג הזה התחיל ומתי ידעתי שאני יודעת לכתוב טוב? אני בד"כ עונה שסתם היה לי מה להגיד שחשבתי שיעניין כמה אנשים ולא תיארתי בחלומות הכי פרועים שלי שזה יהפוך לכזאת תופעה. ובכן, זאת לא האמת המוחלטת. גיליתי את כישרון הכתיבה שלי הרבה…

אז אחרי הטירוף שעברתי עם סיפור הביקיני והכתבה ב"זמנים מודרניים" האיש המתוק שלי הפתיע אותי בחופשת חורף קצרה ונהדרת לרומא. הוא פשוט חזר הביתה ואמר "תארזי!טסים עוד שבוע!". זאת הייתה באמת הפתעה מושלמת, למעט העובדה שטסתי קצת חולה ושהטיסה של נדחתה מה שגרם לנו להפסיד עוד יום ברומא ולנחות בצהריים המאוחרים. רומא הייתה חלום עבורי במשך המון שנים… התואר הראשון שלי היה בתולדות האומנות ותקופות ההתמחות שלי היו באומנות עתיקה, קלאסית והרנסנס. מעבר לעובדה שאני מטפחת מילדות אהבה ומשיכה בלתי ברורה לתרבות הגרקו-רומית ולהיסטוריה הזאת. רומא הייתה אמורה להיות ירח הדבש שלנו ובדקה ה 90 הוחלפה בברצלונה. בחירה שהיום אני ממש לא מתחרטת עליה. הקולוסאום היה הדבר הראשון שראינו ואת…

ובכן, לקח לי קצת זמן להתאפס על הפוסט הזה כי אני חולה, אבל גם כי אני לא בטוחה שקסטרו הולכים למות על מה שיש לי להגיד. קסטרו ואני מנהלים יחסי אהבה שנאה כבר דיי הרבה שנים. מצד אחד אני קונה שם הכי הרבה בגדים לאיש שלי ואני מלבישה שם מאות אנשים ואוהבת מאוד את העיצובים, מצד שני הם כמעט ולא מייצרים כלום במידה שלי ואני מאוד מתקשה למצוא משהו אצלהם שעולה עליי. הרבה פעמים גם אם כתוב עלי 44, הוא לא 44 בפועל ופשוט לא עולה לי על התחת. התצוגה התקיימה בבריכה האולימפית של ווינגייט ששם גם צילמו את הקטלוג. המיקום לא הפתיע אותי, אחת ההשפעות החזקות על קולקציות הקיץ…

טוב זה היה שבוע פשוט מטורף. אני לא יודעת כמה מכן עוקבות אחרי בפייסבוק אבל בעיקרון זה מה שקרה. בעקבות הפרסומים על זה בכל אתר אפשרי קיבלתי בערך 600 הודעות אישיות ופניות מכל תכנית רזיו/טלויזיה אפשרית. טירוף. הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל ופשוט התחרפנתי… בתור הפוגה הלכתי לצלם כמה אאוטפיטים שלבשתי לאחרונה. אימצתי לי הרגל לשחזר את האאוטפיטים ולצלם אותם בצורה משוחזרת ויותר איכותית ב"סטודיו" של אחי. האיפורים הם הדבר היחיד שצולם ביום שבו הפריטים באמת נלבשו. רוח הצילומים הייתה ניפוץ של "מה אסור לשמנות ללבוש". "שמנות לא יכולות ללבוש מיני" "שמנות לא יכולות ללבוש מגפיים שטוחים" זה לוק קזו'אלי, נוח ומחמם לעבודה/לימודים/סידורים. שמלת הסריג ישנה מאסוס, המעיל מפיפה, טיץ מהיינס,…

האמת היא שהתחלתי להשמין בגיל ממש קטן. לכיתה א' עליתי כשהייתי "רגילה" אבל כבר בכיתה ב' התעגלתי יותר ויותר.  העניין היה שלא רק השמנתי, התבגרתי במהירות שיא. בכיתה ד' צילמו איזה תמונה של כל הכיתה שלנו, כל הבנות ישבו למטה כי הן היו פיציות, רק אני והודיה עומדות מאחורה עם הבנים הכי גבוהים. הייתי הכי גבוהה, למעטה מכיתה ח' אני באותו גובה. לבשתי חזיה בקאפ B בכיתה ו', קיבלתי מחזור בגיל 11. סימני המתיחה הראשונים שלי הופיעו בגיל 10, הם לא הופיעו בבטן אלא בברכיים, קרסוליים, כתפיים. גדלתי הרבה וגדלתי מהר מאוד, בתכלס מיציתי את פוטנציאל הגובה שלי בגיל 13. באותו גיל, בכיתה ח' לבשתי חזיה בקאפ D שזה בסה"כ…