• אמהות,  דימוי גוף חיובי,  רחשי ליבי

    Mom for 2×2

    בשבוע הבא עוז חוגג שנתיים מה שאומר שאני חוגגת שנתיים שבהן אני אמא לשניים וחשבתי לחלוק איתכן את התובנות שהביאו איתה השנתיים האלו. תכינו כוס קפה, כי זה הולך להיות ארוך ומהבטן. ואם אתן לא אימהות, אז אולי כדאי שתקראו ותקבלו כמה תובנות לעתיד. ניתוח קיסרי vs לידה ולדנית ובכן… את לביא שלי ילדתי בלידה רגילה – ולדנית, מהסוג הגרוע ביותר שיש. ילדתי בלידה שהחלה במפל התערבויות רפואי ונגמרה בקרע בדרגה כמעט הכי חמורה שיש (יש שיאמרו – כצפוי) ואחריה הפחידו אותי כהוגן. למרות שהחלמתי בצורה מושלמת ולא סבלתי מאף תופעת לוואי הבהירו לי שלבחור ללדת שוב בצורה כזאת יכול לגרום לקרע חוזר, ושאם הרקמה הזאת תיקרע שוב – סביר…

  • דימוי גוף חיובי,  לייפסטייל,  רחשי ליבי

    ערות

    ב 2017 יצא הספר ״ערות״ של תמר מור סלע ושינה את חיי. הספר מאגד בתוכו 23 מונולוגים של נשים על מיניות שתמר כתבה מתוך שיחות עם 23 נשים אמיתיות, גלויות שם ופנים. הספר הזה הפך אותי בצורה שקשה לי לתאר אבל אני אנסה ואני מקווה שאצליח. קודם כל בתור אישה צעירה ומגה מינית שמגיעה מרקע של בית דתי ותקיפה מינית ממושכת בילדות תמיד הרגשתי שמין זה משהו שלא ממש מדברים ומדברות עליו. כשנשים מדברות על מין הן מקוטלגות אוטומטית כזונות, נימפומניות וזה ישר מבטל כמובן את זה שהן חכמות, אינטלגנטיות ומרשימות. כשנשים יפות ואטרקטיביות מדברות על מין זה אפילו מועצם ומושך אליהן גם הטרדות מיניות. זה הפיל אותי מהכיסא שיש מולי…

  • אמהות,  דעתי,  רחשי ליבי

    איך מגדלים ילדים שמנים ובריאים

    אני יודעת, נעדרתי נצח. עברה עלי תקופה לא פשוטה, אבל זה לא מעניין, אבל אני פה! אני רוצה לכתוב לכן על נושא כאוב וחשוב, וזה על השמנת ילדים ויחסים בין הורים לילדים. ככל שהזמן עובר והקהילה שסובבת את הבלוג ואותי גודלת, אני נחשפת ליותר ויותר פוסטים של נשים מבוגרות, נערות ואפילו ילדות על היחסים ביניהן לבין ההורים שלהם ובמיוחד ליחסים האלו בהקשר של משקל. ממש עצוב לי לכתוב את זה, עצוב לי שפרמטר חיצוני משפיע כל כך על יחסים כאלו, אבל זה המצב. זה עצוב כי אנחנו רוצים להאמין שלפחות ההורים שלנו יאהבו אותנו ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. ולפעמים הם באמת אוהבים אותנו אבל פוגעים בנו כל כך…

  • סושיאל,  רחשי ליבי

    שקרים

    אני חושבת שמהיום שפתחתי את הבלוג שלי לפני 8 שנים(פאקינג שיט אני זקנה), הדבר הכי חשוב שחרטתי על דגלי היה כנות ויושרה מקצועית, אתיקה מול הקוראות שלי. גם כשהייתן 2 קוראות ולא אלפי קוראות כמו היום, תמיד עשיתי כמיטב יכולתי כדי לומר לכן את האמת, על כל דבר. אני מאמינה גדולה באמת(אם כי לא מאמינה באמת אוניברסלית) ואני מאמינה גדולה בזה שהיושרה העיתונאית עברה בשלב מסויים למגרש של הבלוגריות, ולצערי, חלפה גם ממחוזותינו ממזמן. לא. אני כבר לא מדברת על הגילוי הנאות שנעלם (גם מאצלי) או על מוצרים שמתקבלים חינם מהיח״צ ונמכרים תמורת מחיר מלא בקבוצות טיפוח. אני מדברת על משהו אחר לחלוטין. כבר תקופה ארוכה שאני נוגעת ולא נוגעת…