רציתי לספר לכן את סיפור הלידה של עוז. הוא תכף בן 4 חודשים, אני כבר חזרתי לעבודה ונדמה לי שהגיע הזמן.      על ההריון המורכב של עוז סיפרתי לכן בפוסט הקודם ושיתפתי אתכן שהלידה עומדת להיות קיסרית. סיפור הלידה של עוז בעצם מתחיל מהלידה של לביא. לא בחרתי ללדת בקיסרי, אני הכי מאמינה בלידות כמה שיותר טבעיות ופעילות ושהגוף שלנו יודע איך ללדת ורק צריך לארגן סביבה תומכת ונכונה ולהתכונן ללידה רגילה, אבל הקיסרי נכפה עלי בגלל הלידה הקודמת. את לביא ילדתי בלידה רגילה(סיפור לידה ממש פה) ובגלל מפל התערבויות נוראי ומיותר, הלידה נגמרה בקרע בדרגה 3c, תפרו אותי בהרדמה מלאה בחדר ניתוח והסבירו לי שככל הנראה לא אוכל ללדת…

כן, לא כתבתי פוסט נצח. למען הדיוק – לא כתבתי פוסט מאז שנכנסתי להריון. בפוסט האחרון שלי פירסמתי תמונות שצילמנו כשהייתי בשבוע 7 ומאז לא הצלחתי להתיישב ולכתוב לכן פוסט כאן בבלוג ולא בכדי – ההריון הזה מאוד קשה. קשה מקודמו וקשה בכלליות. אני אתחיל מלספר שלא רציתי להיכנס להריון שני המון זמן, חיכיתי שהבן הבכור שלי יהיה עצמאי ובוגר, לא רציתי שיהיו לי בבית תינוק ופעוט אלא תינוק וילד בוגר, עצמאי שמבין הכל. בתור מי שמאמינה בהנקה לטווח ארוך ובאימהות מאוד אינטנסיבית וקרובה לפחות בשנתיים הקרובות ידעתי שאין לי פנאי נפשי או פיזי לתינוק נוסף לפני שלביא גדל קצת. אז נמנעתי מהריון בצורה יזומה, מה שלא היה בו צורך…