אני ועברי לידר – IV2

לפני כשנה עברי לידר הוציא את הקולקציה הראשונה שלו בשת"פ עם קסטרו.
ביום ההשקה אני הייתי בברצלונה ולכן נעדרתי ממנה וביקשתי מקסטרו להשאיל פריטים לטובת שת"פ בבלוג. גייסתי את בעלי למשימה ויצרנו ביחד את הפוסט ההוא שבו הרכבתי אאוטפיטים עם פריטים מתוך הקולקציה. הפוסט הגיע לעברי שהתרגש ואהב אותו מאוד ואני הכרזתי שאני יכולה עכשיו למות באמת מאושרת, אחרי שעברי לידר אהב את הפוסט שלי וחלק אותו בפייסבוק.
לפני שלושה ימים הושקה הקולקציה השניה שעברי לידר יצר עם קסטרו ומה רבה הייתה שמחתי ששוב הוזמנתי והודות להריון, לשם שינוי אפשר למצוא אותי כאן בארץ. מי שקוראת אותי יודעת שאני לא מרבה ללכת להשקות, אני הולכת לאלו שממש ממש מעניינות אותי וכזו היא השקה של הקולקציה השניה של עברי.

בפוסט הקודם התוודתי כבר על אהבתי הרבה לעברי כאמן. מאז עברה שנה שבה עברי עוד יותר מפורסם וענקי בין היתר כי הוא הפך למנטור בפריים טיים ואני? אני רק התאהבתי יותר. אני מרגישה קצת טיינאג'רית הזויה אז אני רוצה להסביר.
 אהבה היא רגש כל כך משונה, איך אפשר לאהוב מישהו שבכלל לא מכיר אותך? שאת לא מכירה אותו? אבל איפשהו זה כוחה של המוזיקה, עברי הוא אמן כל כך טוב בעייני בגלל שהוא כותב ומלחין מתוך הנשמה שלו וזה הופך חלק מהאישיות שלו, החוויות שלו והרגשות שלו לכמעט פומביות. התחושה הזאת שאני אוהבת אותו, מגיעה ממקום שאני מזדהה בקלות עם כל שיר ושיר שהוא אי פעם כתב. אפילו שלפעמים אנחנו כמובן מייחסים שירים לחוויות שלנו בעוד שהם נכתבו על דבר אחר לגמרי. מה רבה הייתה הפתעתי לגלות ש "ואולי" נכתב על אמא של עברי שהיא ניצולת שואה, בעייני ובעייני אלפי מאות נפגעות תקיפה מינית זה בכלל שיר על אונס.

זה מוזר כי עברי נורא צעיר (ובשם האל, מה הוא אוכל שהוא נראה בדיוק אותו הדבר כבר 20 שנה?!) אבל אני גדלתי על המוזיקה שלו, כל כך הרבה נקודות זמן בחיים שלי לוו על ידי המוזיקה שלו. כמה מכן זכו לקבל את הנשיקה הראשונה מהאקס המיתולוגי רגע אחרי שאמרתן לו:
"אף אחד משנינו לא יגיד, אף אחד משנינו לא יודה, אף אחד משנינו לא ילחש באוזן אני רוצה, כמה שאני רוצה"? 🙂
אני יודעת בעל פה את כל השירים שלו בקטע חולני, הייתי באינספור הופעות ברחבי הארץ ויצא לי לקרוא ולראות המון ראיונות איתו, כי הגאונות הזאת והרגישות מסקרנות מאוד. זה לא סוד שאני ממש לא חובבת מוזיקה ישראלית ואני שומעת מעט מאוד ממנה, עברי לידר הוא האמן הישראלי האהוב עלי. אני אוהבת את הקול הצלול שלו, את המילים, את האמת הפשוטה, היפה ולפעמים הכואבת מאוד שהוא פשוט יודע לסגנן לשירים שפעם אחר פעם שוברים לי את הלב, עושים לי פרפרים בבטן, מצחיקים אותי עד דמעות וגורמים לי לרקוד. היכולת להעביר מנעד כזה של רגשות דרך מוזיקה שאתה יוצר היא בעייני סממן מובהק לגאונות וגם לאינטלגנציה רגשית גבוהה. אם הייתם אומרים לזוהר הדיכאונית בת ה 15 שבעוד עשור היא תהיה בהשקת קולקציה של עברי לידר ועוד כשהיא נשואה ובהריון, הייתם כנראה ממש מצחיקים אותי…

אחד הדברים הנהדרים בלהעריץ אמן כל כך הרבה שנים זאת ההזדמנות המדהימה לראות אותו גדל כיוצר ואת המוזיקה מתפתחת וגם את האישיות שלו משתנה. אני זוכרת את עברי המתוק והביישן של הניינטיז ואני מ-ת-ה על עברי מלא הביטחון והציני שראיתי על מסך הטלויזיה בשנה האחרונה. אני מתה על השירים העצובים ששוברים לי את הלב, אני מאוהבת במיניות המתפרצת ב"מרי לנצח" ואני מתה על TYP. החיבור בין עברי לאופנה הוא מתבקש בעייני, הוא תמיד היה הגבר שמתלבש הכי טוב בסביבה. הקולקציה הקודמת הייתה מרשימה ונראתה לי כאילו היא בהחלט עוצבה על ידי עברי, יכולתי לראות אותו לובש כל פריט ופריט ממנה ואהבתי אותה מאוד, המעיל האהוב עלי של בעלי הוא מהקולקציה הזאת. הקולקציה הנוכחית גם היא לחלוטין של עברי אבל היא משהו אחר לחלוטין מהקודמת.

הקולקציה השניה של עברי מבוססת על עולם הספורט. יש בה סווטשירטים ספורטיבים, טרנינגים הורסים, מכנסי ריצה ויש גם כמה פריטים יותר מחוייטים כמו חולצות אלגנטיות, מכנסי סקיני וג'קט בגזרה צמודה ומהממת. טווח המחירים יותר נמוך הפעם – מן הסתם, כי אין מעילים. הספורטיביות לא מפתיעה אותי, עברי ידוע בתור מי שמרבה לרכוב על אופניים ולעסוק בפעילות גופנית וזה אחלה, כי גם אני ובעלי(ספינינג בחודש שמיני – הו יא!) כך שגם הפעם נרכוש פריטים מהקולקציה. עברי במהלך ההשקה סיפר קצת על העבודה על הקולקציה עם אחד המעצבים של קסטרו – שגיא. הוא סיפר על שיחה ביניהם ששגיא שאל את עברי מה הוא לובש בטיסות ועברי ענה לו שהוא נועל נעליים אלגנטיות, מכנסיים מחוייטים/ג'ינס וחולצה יפה ושגיא אמר לו שהוא פשוט לובש טרנינג… אני לא יודעת אם עברי באמת הצליח להכניס את השינוי הזה למלתחה האישית שלו, אני כמו עברי טסה בשמלות ועקבים ולא תתפסו אותי מחוץ לבית בטרנינג, כן, גם אם זה טרנינג של עברי לידר 🙂

אגב, הקולקציה הזאת מתכתבת באופן מושלם עם קולקציית הקפסולה של אלכסנדר וונג ל H & M ואני בטוחה שזה לא במקרה. האחת קולקציית קפסולה למותג ישראלי והשניה קולקצית קפסולה למותג בינל' ושתיהן ספורטיביות ובאופן יחסי מונוכרומטיות. הקולקציות האלו הן חלק מהטרנד הכללי של בגדי ספורט שנכנסו למלתחה היומיומית (לא, זה לא אומר שאפשר באמת ללבוש ביום יום נעלי ספורט מהוהות, גם לזה יש חוקים!)   וגם חלק מטרנד ה"נורמקור" – להתלבש נורמלי, רגיל. מה חסר לי בקולקציות האלו? בגדים לנשים. אני בטוחה שמה שעובר לכם בראש זה "לנשים?! הוא אפילו לא יוצא עם נשים!" אבל היי, רוב המעצבים לא יוצאים עם נשים 🙂 ואני חושבת שעברי מאוד בשל לעשות צעדים גדולים יותר בעולם האופנה ולהיכנס לתחום הזה, בעייני – זה מהמם. אגב, הקולקציה היא מאוד יוניסקס בעייני ואם לא הייתי בהריון הייתי לחלוטין מנסה את מזלי!

אני בטוחה שיש מי שרוצה לשמוע על ההשקה עצמה והחוויה ואני אסכם את זה בפסקה, כי זה לא העיקר כאן. אני לא חובבת השקות גדולה כי אני לא מצליחה לסבול את האווירה הכללית ובערך מחצית מהאנשים. יש לי אלרגיה קשה לאנשים מזוייפים, לסלבס בשקל, לאנשים מלאי חשיבות עצמית שמושתת על כלום בערך ולהתנהגות האיומה הזאת של צלמים שנדחפים בשביל לצלם ואנשים שמשתמשים במרפקים בשביל סלפי עם עברי לידר או גל גדות. קצת, ממש קצת סלף דיגנטי לא יזיק לאף אחד. אני חולה על עברי לידר, ההשקה הזאת – היא חלום ילדות שכזה, לפגוש אמן שאתה מעריץ ונורא רציתי לגשת ולהגיד שלום ולבקש חיבוק ולהגיד פשוט תודה על זה שעברי קיים ועושה מוזיקה כזאת מוצלחת, מצאתי את עצמי מחכה שאנשים יפסיקו להידחף אבל זה לא קרה ואני לא יודעת להתנהג בצורה כזאת אז וויתרתי.
מה שהכי הפריע לי זה כמה אנשים נדחפו והתנהגו ככה בשביל תמונה ואייטם אבל בזמן שעברי דיבר או שר, הם לא סתמו ולא נהנו לדקה מהמוזיקה. אז ככה מצאתי את עצמי בלי סלפי או אפילו תיעוד של מה לבשתי
 אבל כן שרה ורוקדת בשורה ראשונה ומקבלת יחס אישי מעברי, (לכמה מכן עברי לידר שר מול הפנים "אני מקשיב ולי אכפת" ? ) שאני בטוחה שגם עבורו זה הכל הצגה אחת גדולה ומגוחכת ואולי בגלל זה הוא בחר לשיר את "האנשים החדשים"…

זהו להיום, מקווה שנהנתן מהפוסט! אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

נשיקות,

זוהר

נ.ב
כתבתי את הפוסט כשברקע מתנגנים כל האלבומים של עברי וגם הסינגל החדש והנהדר שלו, "הכל בוער":