הטוב, הרע והמכוער – קים קרדשיאן ואידיאל היופי

קים קרדשיאן שינתה את אידיאל היופי.
כן, לא פחות מזה.
אבל האם זה הביא אותנו למקום טוב יותר? אני באמת לא בטוחה.

כתבתי על קים בבלוג הזה לא מעט פעמים, לאישה הזאת הייתה השפעה עצומה על עולם היופי, האופנה ועל אידיאל היופי. הצורה שבה היא מינפה את הכוח שלה לעסקים ריווחיים היא מעוררת הערצה בעייני. אנחנו מדברים פה על אישה שנולדה למשפחה עשירה והתחילה להתפרסם בגלל קלטת סקס ותכנית ריאלטי והיום היא מנהלת מעצמה ומגלגלת מיליונים. אי אפשר שלא להשתאות מול ההצלחה הזאת והיא גם עשתה דבר אחד טוב מאוד בתוך זה:
היא הכניסה למיינסטרים לבוש מאוד סקסי, חושפני ולא מתנצל. אני בטוחה שבעייני כמה פוריטניות וכמה עורכות אופנה מזדקנות ויבשושיות ששכחו מהי מיניות גם זה דבר נורא ואיום שקים עשתה אבל לא בעייני. יש נשים – כמוני – שהלבוש הזה הוא הלבוש שהוא הכי הן בעולם. הוא מתאים לאופי שלהן, לגוף שלהן ולמי שהן. אז בניגוד לקים אני לא אלך לאסוף את הילד מהגן עם מחשוף עד הפופיק, אבל אני כן מרגישה הרבה יותר בנוח ללבוש בגדים צמודים וסקסיים בעוד שלפני קים הפשע האופנתי הגדול ביותר היה להתלבש סקסי, להראות שאת משקיעה(מכירות את המונח  men reppler?). אני ממש זוכרת את התגובות הנוראיות שקיבלתי כשהעזתי ללבוש צמוד או חשוף בעבר, במיוחד כשאני מקומרת ויש לי טוסיק וחזה גדולים. סלאט שיימינג לפני קים היה המיינסטרים ותמיד חוקי האופנה דרשו מאיתנו לאזן – אם לובשות חלק עליו צמוד/חשוף אז חייבות חלק תחתון משוחרר ומכסה. היום כבר לא ואנחנו רואות את הדרישה לאופנה כזאת בכל מקום ואת ההשפעה שלה על האופנה הכי מיינסטרימית שיש (בכל מקום היום יש שמלות בודיקון, קרופ טופים מחוכים וקולרים שהאחיות לבית קרדשיאן השיבו לחיינו)

מושפעת מספר 1:

ועל פניו – קים ואחיותיה נתנו לנו האישרור לחזור להיות מקומרות וגם החזירו לקדמת הבמה יופי כהה וטבעי ולא יופי אירופאי. לא? אז זהו. שלא.
לפני כשנה כתבתי פוסט שלם על ניתוחים פלסטיים ובו כתבתי על שיפוץ קטן שאני עשיתי. כתבתי שאני בעד, כל עוד זאת לא הופכת להתמכרות וכל עוד כנים עם עצמנו וגם עם הסביבה. משפחת קרדשיאן ככל (וגם ג׳נר) הן כנראה בין גיבורות התרבות שהכי תרמו להכנסת השיפוצים והניתוחים למיינסטרים והבעיה היא שאין באמת כנות לגבי ההתערבויות האלו ושהן לא עצרו בשיפוץ אחד או אפילו שלושה. אלא ממשיכות להתנתח, להזריק ולשנות את הפנים והגוף שלהן באופן תמידי.
הבעיה שלי אם לא מה שהן עושות בגופן – שזו זכותן המלאה – אלא שהגוף של קים או קיילי הפך ל  Goals – לשאיפה של המון נשים שלעולם לא יגיעו לגוף כזה בעיקר כי מדובר על התערבויות כירורגיות בלתי פוסקות וכמובן שהן בעיקר עסוקות בהכחשות וניסיונות להוכיח שהכל טבעי. ֿמה שהן שוכחות זה שהאינטרנט זוכר הכל. והשינויים שרואים בתמונות ישנות לעומת חדשות הם ללא ספק שינויים פלסטיים.

מבנה פנים לא יכול להשתנות בלי התערבות פלסטית, שפתיים לא גדלות מעצמן בגיל 20 וגם תחת לא גדל ככה. וחשוב לי להדגיש – שאני ממש לא שופטת אותן. אני חושבת שנשים שנמצאות בתעשיית היופי נמצאות תחת לחץ עצום להישאר אטקרטיביות ורלוונטיות וגם הן קורבן של אידיאלים הזויים, רק שפה מה שעצוב זה שהנשים האלו שותפות ליצירת אידיאל כזה והן לא כנות לגבי התהליכים שהן עוברות(כי כמובן שיש המון בושה סביב פלסטיקה – אתן תשאפו לאידיאל מסויים, אבל בטבעי! נותחתן? אתן לא ראויות.) כך שאנחנו – פשוטות העם – נותרות משתאות ומלאות קנאה וגם מרומות – כי זה נראה למראית עין הרבה יותר קרוב לגוף ״אמיתי״, כי זה כבר לא רזון קיצוני ועצמות בולטות! זה קימורים. בפרופורציות פסיכיות שאולי 1% מנשות העולם אוחזות בהן באופן טבעי, אבל אף אחד לא אומר לנו את זה. ואיפשהו? זה הרבה יותר גרוע. כי אם באידיאל של רזון קיצוני יכולנו להגיד ״טוב, זאת הגנטיקה של נשים מסויימות ואנחנו לעולם לא נראה ככה״ היום הן יותר קרובות אלינו אבל הן מושלמות, זה נראה בר השגה! בטן שטוחה ותחת ענקי וזקור? מה הבעיה? דיאטה וספורט. ואז יורדות במשקל והחזה נופל והתחת קטן ואנחנו לא מבינות, איך אני לא נראית ככה?

גם קנדל? מסתבר שכן.

 טרנספורמציית הפנים המבהילה של קיילי

וכן, לגבי הקרדשיאנס רובנו יודעות שהכל מזוייף, אבל יש היום באינסטגרם אלפי נשים שמחזיקות עמודים עם עשרות אלפי עוקבים שאני יכולה לחתום שהן משופצות אבל הן לא מדברות על זה. ויותר מזה, חלקן הן דוגמניות פלאס ומעודדות דימוי גוף חיובי והן מודל לאהבה עצמית אבל הן לא כנות עם הקהל שלהן וזה נוראי בעייני. למשל אשלי אלקסיס. אני עוקבת אחרי הבחורה תקופה וכולי משתאה ומתקנאת למראה הגוף המטורף הזה. הבחורה רחבה וגדולה ממני, מידה 48. אבל בטן שטוחה, חזה ענקי ועומד, תחת מושלם ואפס צלוליט.

ומעלה פוסטים על קפלים בבטן ועל ביטחון עצמי…. עד שיום אחד שמתי לב בתמונה טופלס שאין שום סיכוי שהחזה שלה לא מנותח ועד שראיתי סטוריז שלה אצל אחת הפלסטיקאיות הכי טובות בהוליווד ופתאום הכל התבהר.

מה שמדהים (ומזעזע) זה שהיום כבר לא זקוקים לחדרי ניתוח וצלקות – ממש במקרה בגלל שזה מסקרן אותי התחלתי לעקוב באינסטגרם אחרי מלכת ההזרקות של לוס אנג׳לס וגיליתי שהיום מגדילים תחת וחזה בעזרת הזרקות, משפצים אפים, יוצרים עצמות לחיים מורמות ועצמות לחיים מודגשות. זה ממזמן לא רק מילויי שפתיים או קמטים, אנחנו מדברות פה על שינויים מטורפים ומהותיים והנשים שמגיעות לרופאים האלו הן ממש לא רק דוגמניות או סלבריטאיות, אלא נשים רגילות לחלוטין. היום אפשר להזריק נקודתית חומר שממיס שומן באזורים כמו הסנטר או ה״שניצלים״. אפשר לשאוב שומן ממקום אחד ולהזריק למקום אחר, אפשר למלא את השקעים של הצלוליט בקלוגן ולשפר את מראה העור. היום למי שיש כסף וגישה לתהליכים האלו יש יכולת לפסל איזה גוף שמתחשק לה ובניגוד לשינויים בפנים שמערבים סכין מנתחים, את השינויים בגוף הרבה יותר קשה לראות. על אחת כמה וכמה בבחורות שאוחזות בפרופורציות מסויימות או נתונים כלשהם מראש ובמיוחד אם השינויים האלו נעשים בהזרקות ולא בניתוחים. אגב, יש גם ניתוחים שקשה מאוד לזהות היום. הסרת צלעות וניתוחי ישבן, לדוגמא.

ההזרקות והבוטוקס שינו ללא היכר את עולם הביוטי. מעטות הבלוגריות/יוטיוברית/אינסטגרמיות שלא משופצות ברמות מטורפות. אי אפשר לזהות אותן יותר. הן לא דומות לנשים שהיו פעם, אין להם אף קמט הבעה ואף שריר לא נע בפנים שלהן. לכולן יש עצמות לחיים גבוהות, שפתיים מנופחות שכבר איבדו את הצורה הטבעית שלהן, לכולן קו שיער ישר וגבוה, כולן היום לובשות עדשות מגע צבעוניות. מדהים שנשים רוסיות/אירופאיות/ערביות אוחזות בתווי פנים זהים – תווי הפנים של קים קרדשיאן אחרי השיפוצים. השאיפה לשלמות בעולם הביוטי כבר פגמה ביכולת שלי לראות דימויים כאלו ולהבין מה פה עניין של יד טובה ואיפור מוצלח ומה תוצר של פלסטיקה מצויינת והיא בוודאי פגעה עוד יותר ביכולת של אישה מין השורה שלא כמוני שוחה בעולם הזה להבחין מה טבעי ומה לא, מה ניתן להשיג באמצעות איפור ומה אי אפשר.

ניקי טוטוריאלז בסך הכל בת 24, שום שריר לא נע בפנים שלה כשהיא צוחקת.

הודה ביוטי

אז ככה היא נראתה לפני…

אמראזי, שהיא אולי הקורבן הכי חמור…

כן, זאת אותה בחורה.

התמונה הזאת של נורבינה ואמראזי החרידה את נשמתי. אחת ממוצא רוסי והשניה ממוצא אחר לחלוטין והן נראות אחיות תאומות. זה נוראי. איפה הייחוד? איפה תווי הפנים השונים והיפים שיש לכל אחת?

מה הדבר הכי גרוע בכל זה?
זה שלא משנה כמה את חסינה ומלאת ביטחון עצמי, הדימויים האלו מחלחלים. אני אוהבת איפור ולכן ממשיכה לעקוב אחרי לא מעט מהנשים האלו כי אני אוהבת להתעדכן והן החדשות הכי טובות שיש. אבל אפילו לי הדימויים האלו גורמים לחוסר ביטחון. דוגמניות פלאס שמטיפות לאהבה עצמית אבל מרבית התמונות שלהן מרוטשות ללא היכר. אפילו אהובתי הנצחית אשלי גרהאם נראית כל כך אחרת לפעמים שקשה להבין מה אמיתי ומה לא. פתאום את ערה לפלומה על הפנים שלך, לכל קימטוט שיש. זה נוראי. זה משפיע על המוח שלנו ועל אידיאל היופי ועל מה שיפה בעינינו בצורה מזעזעת. מה הפיתרון? לעקוב גם אחרי מודלים לחיקוי/יוטיוברית שהן הכי רחוק מזה שאפשר. למשל בביוטי שתי חברות מהממות שלי סתיו והודיה הן בעלות ערוצים נהדרים והן הכי רחוקות מהטירוף הזה. ולא פחות חשוב? חברות כמו שלי שיתנו לך כאפה מצלצלת בכל פעם שאת שוקלת איזה שיפוץ מיותר.
כמו שכתבתי בפוסט הישן בנושא – אני הכי בעד לעשות מה שעושה לכן טוב. ופלסטיקה זה דבר מדהים שיכול לתת לאישה המון ולבנות ביטחון עצמי. כשמשפצים משהו נקודתי, כשלא מתמכרים, כשיודעים שאין באמת מושלם ושאי אפשר להילחם בזמן שעובר ובסימני הגיל ולא צריך. אם את חושבת שבשביל להיות יפה את צריכה להזריק לעצמך תווי פנים אחרים, את מפספסת משהו מהותי בללמוד לאהוב את עצמך.

מקווה שאהבתן את הפוסט, שהארתי כמה עיניים.
נשיקות!

זוריק