שבוע האופנה ואידיאל היופי המשתנה – Not

אני אתחיל את הפוסט בהבהרה :
אני בלוגרית אופנה. הייתי כזאת לפני תשע שנים ואני כזאת גם היום, גם אם תדירות הפוסטים כאן ירדה והתוכן שלי מוצא לו מגוון של במות – זה מה שאני עושה, כותבת על אופנה תוך כדי שבראשי ובנשמתי תמיד אהיה בעד גיוון ודימוי גוף חיובי. כחלוצת תנועת הבודי פוזיטיב בארץ, כבלוגרית הפלאס הכי ותיקה בישראל וכאישה שמנה אני לעולם אהיה נאמנה קודם כל לעצמי ולערכים שלי. התפקיד של בלוגריות – לפני שהן הפכו לעם תאב בצע ומתנות שכל מה שאכפת להן זה אהבת היח״צ והכסף – היה להסתכל על הדברים בלי פחד, לשפוט ולבקר, להגיד את האמת, לכתוב על כל מה שהעיתונאים מפחדים או לא יכולים לכתוב כי המעצבים חברים שלהם והדוגמניות מזמינות אותם לימי ההולדת שלהן. אין לי חברים בתעשייה, אני לא חלק מהברנז׳ה ואין לי גם שום דבר נגד אף מעצב או אף דוגמנית, אני לא יוצאת לציד מכשפות(אם כבר, אני המכשפה שצדים) ואני בטח שלא מקנאת באף דוגמנית שמשתכרת שכר רעב עבור 3 ימי עבודה שנגמרים ב 5 דקות תהילה על המסלול. אני כותבת בבלוג שלי, את הדעות שלי ואם זה לא מוצא חן בעיני מישהו הוא יכול פשוט לא לצרוך את התוכן שלי. אני לא מרוויחה כלום מלכתוב את הדעות שלי, אם כבר אני רק משלמת על זה מחיר כבד.אז הסיפור שלנו מתחיל בשבוע האופנה הקודם שלא כתבתי לכן עליו בזמנו כי גססתי מההריון . ב 2018 שבוע האופנה  היה בסימן אידיאל היופי המשתנה – מה שנשמע מושלם ומרגש ושינוי אמיתי! אני לא מכירה את מוטי רייף אישית אז אני לא יכולה להעיד על האופי שלו אבל כן הצלחתי להתרשם שזה באמת חשוב לו ושבאמת יש לו חזון לשנות את המציאות ויותר מזה – הוא מבין כלכלה ומבין שהמודל הזה לא נכון. אם הקהל הוא לא בחורה בת 16 במידה 34, זה לא המודל שהיא תרצה לראות בתצוגות או מחוצה להן. נשים קונות יותר מנשים שדומות להן, מוכח. אבל מה שקרה בפועל, היה רחוק מהחזון והאוטופיה של רייף.התצוגות העיקריות שלקחו חלק ביוזמה הזאת ושילבו גם פלאס(הייתה גם תצוגת נמוכות ותצוגה עם מבוגרות) היו בננהוט, טוונטי פור סבן ודרור קונטנטו ואלו הן רשמיי משלושתן:

  BANANHOT

 מותג בגדי הים של נטע אלחימיסטר ונועה בני העלו תצוגת אופנה עם מיטב כוכבות הרשת ודוגמניות בשלל מידות, עד מידה44. הם אפילו הגדילו לעשות והעלו דוגמנית במידה 44-46 בביקיני משולשים. זה הפתיע ברמות כי המותג מציע בגדי ים רק עד מידה לארג׳ שמקבילה ל 40 באתר שלהםֿ. מרבית הדוגמניות שלא היו אפילו מלאות – אלא לא מידה 22-34 כמו אלחימסטר ובני – כוסו בבגדי ים שלמים, שרוואלים ועליוניות. מה שקרה זה שהם תפרו דגמים במיוחד לתצוגה לבנות ה״גדולות״ והבטיחו שטווח המידות שלהם יגדל. בתכלס? טווח המידות נשאר בדיוק כפי שהוא היה ונחשו מה? זה חוזר על עצמו גם השנה. מעלים תצוגה מדהימה ומגוונת ובעמוד האינסטגרם והאתר אין דוגמנית אחת מעל מידה 36 ואין בגדי ים לרכישה מעל מידה לארג׳. כמו כן, אם כבר מעצבים בגדי ים במיוחד – כדאי לעצב אותם בצורה שהם יתאימו ויחמיאו לדוגמנית. במידה 44 ואפילו 48 אפשר ללבוש בגד ים משולשים, אבל צריך לדעת איך לגזור ואיך לתפור אותו.

 

24/7

 העלו גם הם תצוגה עם נשים(יותר נכון – נערות) בשלל גבהים ומבני גוף, אפילו העלו בחורה נכה שסחטה מכולנו דמעות, אבל לא היו שם ממש שמנות. כי הרי אנחנו מדברים על רשת שרוב הפריטים בחנויות מסתיימים במידה 40 ובכלל בישראל הרשתות אוחזות במחשבה(מוטעת) שמידות גדולות זה משהו שפונה רק לקהל יעד של 35+ וכמובן שבמהלך השנה שחלפה מאז לא ראינו דוגמנית מלאה או שונה מהרגיל בקמפיינים של החברה.

דרור קונטנטו

מלבד אלו – היו כמה מעצבים בודדים ששילבו בתצוגה שלהם פה ושם את ריי שגב ושם זה נגמר מבחינת פלאס סיז.  דבר נוסף שהיה מאוד בולט לעין בכל התצוגות היה שמרבית מדוגמניות הפלאס לא ידעו ללכת על המסלול, לא הצליחו להציג את הבגדים כראוי או לשדר את מה שהדוגמניות הרגילות שידרו. שזה לא מפתיע בהתחשב בזה שחוץ מריי שגב אני לא חושבת שקיימת דוגמנית בישראל שהלכה על מסלול בסדר גודל כזה, אבל זה מביא אותי לשאלה: למה לא מיבאים דוגמניות מקצועיות מחו״ל? זה הרי משהו שנהוג בשבועות אופנה ברחבי העולם וגם בקרב הדוגמניות הרזות יש כמה וכמה ״מיובאות״, למה חוסכים כשמדובר בפלאס?

לקחים ומסקנות: 

מוטי רייף והחזון שלו פגשו חבורה של מעצבים שמבינים את הפוטנציאל הכלכלי אבל לא מבינים איך לעצב למידות גדולות ויותר מזה – ממש לא רוצים לשים מידות גדולות על המסלול או בבגדים שלהם ולכן הם בוחרים לשים אותן על המסלול פעם בשנה, בבגדים שכמה שיותר מכסים אותן/לא מחמיאים להן  באירוע ענקי שמקבל ים של סיקור תקשורתי ובאזז יח״צני אבל הם לא מייצרים את המידות האלו/לא מעוניינים באמת להתעסק עם הקהל הזה.
מה שהמעצבים הנכבדים שכחו, זה שאנחנו נמצאים ב 2019 ובעוד שמרבית הכתבים והמגזינים התעלפו מהתצוגות האלו – הנשים המלאות, הקהל האמיתי שעבורו כל הדבר הזה כיביכול מתרחש – הקהל שאמור להביא את הכסף – ממש לא התרשם. הנשים המלאות ראו את הדברים בדיוק כפי שהם – לעג לרש.
כן, זה הרבה יותר קשה לעצב בגדים לנשים מלאות עם קימורים. זה דורש פי אלף יותר עבודה והשקעה, אבל מישהו שכח שנשים בעלות מראה של דוגמנית רגילה הן 7% מהאוכלוסייה ולעומת זאת מידות 42-44 הן המידות הכי נפוצות בעולם. אז אם אתן לא יודעים לעצב ל״פלאס״ – אתם פשוט לא יודעים לעצב.

ומה מצפה לנו השנה?
כנראה שהרבה מאותו הדבר ותצוגה אחת של רתמה שאני לחלוטין תולה את כל תקוותי בה כי היא התצוגה הראשונה אי פעם שמציגה כולה מידות אמצע-פלאס. ההכנות לשבוע האופנה התחילו בחיפושים של דוגמניות פלאס, אודישנים נערכו גם אצל רתמה וגם אצל דרור קונטנטו ונהרו לאודישנים מאות נשים שמתוכן התקבלו בודדות – רובן מוכרות ומנוסות. המהלך של אודישנים פתוחים לקהל בעייני היה מהלך שגוי והבחירה להפוך אותו במקרה של קונטנטו לאירוע שמסוקר ומקודם במדיה היה טעות מרה כי כשאתה מזמין 400 לקוחות לאודישנים ואומר ל 395 ״לא״ – אתה מאבד 395 לקוחות. הרבה מהנשים שהיו באודישנים האלו יצרו איתי קשר וסיפרו על תחושה של זלזול והשפלה וממש כאב לי לשמוע את החוויות שלהן.

מעצבים ומותגים יקרים, אנחנו שבוע וקצת לפני שבוע האופנה – קחו את הפוסט הזה ותשתמשו בו בתור מורה נבוכים לדברים שאתם צריכים להימנע מהם כשאתם מציגים פלאס סיז(ומחפשים דוגמניות). הקהל היום הוא לא הקהל השבוי של לפני עשור. השמנמנות של היום עוקבות אחרי אשלי גרהאם וטס מונסטר ואחרי מותגי ומעצבי על שכן מייצרים בגדים במידות גדולות ומעלים דוגמניות במידות גדולות על מסלולים בהוט קוטור וגם בהלבשה תחתונה (מזערית וחסרת בושה כמו של רזות!). חלפו הימים שבהם לשים שמנה באוהל ריצה את הקהל, אתם אולי מקבלים תשואות מהסלבס בשורה הראשונה ומהעיתונאים שהם חברים שלכם, אבל אתם לא באמת עובדים עלינו.
ועוד דבר שחייב להבהיר – מידה 42 היא ממש לא מידה גדולה. במדינות נורמליות גם מידה 44 ו 46 הן לא מידות גדולות. כמי שלובשת את המנעד של 44-46 כל חיי – רק בישראל נאלצתי לכתת רגליים בניסיון למצוא בגדים במידות האלו, אפילו באיטליה מוכת ההירואין שיק מצאתי 46 ו 48 בחנויות רגילות לחלוטין.

כולי תקווה שבעוד שבוע אוכל לכתוב לכן שהיה מדהים בשבוע האופנה ושהשינוי באמת כאן, אבל איפשהו הפסקתי לצפות והפסקתי להאמין שזה יכול לקרות. לפעמים נדמה לי שהחגיגה הזאת היא חגיגה מנותקת לחלוטין מהמציאות הישראלית שבה לבחורה במידה שלי אין מה לחפש לא בקניונים ולא אצל המעצבים.

נשיקות
זוריק