אם הייתן שואלות אותי לפני עשור הייתי חושבת שלדבר על מין ועל מיניות יהיה כבר קלי קלות, הייתי חושבת שב 2021 כבר לא תהיה בושה והשתקה, שאנשים כבר הפנימו שמין הוא חלק מהחיים, שהוא צורך אנושי בסיסי, חלק מרוב מערכות היחסים הזוגיות ושזה ממש אחלה לדבר על מין, לרצות מין ולהגיד בגלוי שאני אוהבת מין ואישה מינית. אבל הדברים רחוקים משם שנות אור, זה עדיין נחשב חתרני או מביך, נשים מפחדות, כותבות על בעיות במיטה מפרופילים בדויים בקבוצות פייסבוק וסובבת את הכל המון בושה. אני לא מטפלת מינית, לא סקסולוגית. אני רק אישה, שחיה בעולם הזה, שאוהבת מין ובא לי לחלוק איתכן כמה תובנות שהגיעו אלי עם השנים ואשמח שתשאירו לי…

כשהתיישבתי לכתוב היום את הסיפור על הקולקציה החדשה והראשונה שלי אי פעם, הבנתי שהפוסט הזה הוא למעשה סיפור לידה, נשבעת. פשוט הילד השלישי שלי הוא לא אנושי, אלא קולקציית טיפוח מפנקת לבית ולנו – למכשפות שמתות על עצמן. אז בואו נתחיל מההתחלה: מתי החלטתי שאני רוצה להוציא משהו משלי – או מתי החלטתי להיכנס להריון הרעיון של מוצר כלשהו שמדבר אותי יושב לי בראש כבר המון שנים- כמו לכל יוצרת תוכן. לאורך 12 השנים שאני יוצרת תוכן שאלו אותי אינסוף פעמים למה אני לא פותחת מותג משלי ותמיד עניתי שאני לא חושבת שיש רווח אמיתי ושוק לאופנה במידות גדולות בישראל ואני לא מכניסה את עצמי לקלחת הזו (ואני עדיין חושבת…

אז מה זה כל הסוואג הזה?ֿ ״סוואג (מאנגלית: Swag) הוא סלנג אינטרנטי שמופיע לעיתים קרובות בתגובות, דיונים ופורומים ומשמש מילה נרדפת לסוג של סגנון או נוכחות שמראה ביטחון ומוחצנותולעיתים גם יהירות. סוואג מתאר בדרך כלל התנהגות של אדם יהיר במיוחד.״ (ויקיפדיה)                     אני בטוחה ששמתן לב שיש שימוש הולך וגובר במילה ״סוואג״ או סוואגה, ועבורי זה ממש מושג משנה חיים וחשוב עד כדי כך שבחרתי למתג איתו מחדש את הבלוג ואת מפגשי swag your style  שאני מקיימת עם אירית. ויקפידיה אומרת שמדובר ביהירות אבל אני ואירית טוענות שמדובר בביטחון עצמי גבוה והערכה עצמית גבוהה משולבות עם טעם אופנתי משובח ואינטלגנציה התלבשותית…

אני יודעת, נעדרתי נצח. עברה עלי תקופה לא פשוטה, אבל זה לא מעניין, אבל אני פה! אני רוצה לכתוב לכן על נושא כאוב וחשוב, וזה על השמנת ילדים ויחסים בין הורים לילדים. ככל שהזמן עובר והקהילה שסובבת את הבלוג ואותי גודלת, אני נחשפת ליותר ויותר פוסטים של נשים מבוגרות, נערות ואפילו ילדות על היחסים ביניהן לבין ההורים שלהם ובמיוחד ליחסים האלו בהקשר של משקל. ממש עצוב לי לכתוב את זה, עצוב לי שפרמטר חיצוני משפיע כל כך על יחסים כאלו, אבל זה המצב. זה עצוב כי אנחנו רוצים להאמין שלפחות ההורים שלנו יאהבו אותנו ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. ולפעמים הם באמת אוהבים אותנו אבל פוגעים בנו כל כך…