אם הייתן שואלות אותי לפני עשור הייתי חושבת שלדבר על מין ועל מיניות יהיה כבר קלי קלות, הייתי חושבת שב 2021 כבר לא תהיה בושה והשתקה, שאנשים כבר הפנימו שמין הוא חלק מהחיים, שהוא צורך אנושי בסיסי, חלק מרוב מערכות היחסים הזוגיות ושזה ממש אחלה לדבר על מין, לרצות מין ולהגיד בגלוי שאני אוהבת מין ואישה מינית. אבל הדברים רחוקים משם שנות אור, זה עדיין נחשב חתרני או מביך, נשים מפחדות, כותבות על בעיות במיטה מפרופילים בדויים בקבוצות פייסבוק וסובבת את הכל המון בושה. אני לא מטפלת מינית, לא סקסולוגית. אני רק אישה, שחיה בעולם הזה, שאוהבת מין ובא לי לחלוק איתכן כמה תובנות שהגיעו אלי עם השנים ואשמח שתשאירו לי…

 אחד השינויים הכי עיקריים שהמלתחה שלי עברה בשנים האחרונות זה שהפסקתי לפחד להיות ״סקסית מידי״ או מה שאנשים אחרים יקראו לו ״זנותית״. הבנתי מה זה ״סלאט שיימינג״ והפסקתי להיות ביקורתית כלפיי אחרים ולהחשיב מה שאחרים חושבים עלי כרלוונטי לחיים שלי. תמיד אהבתי להתלבש סקסי, אני אוהבת בגדים שחובקים את הקימורים שלי. אני אוהבת את הגוף שלי, את הסילואטה שלי ולא רואה צורך להסתיר אותו בבדים מיותרים. זה משהו שתמיד הרגשתי שהוא מאוד נגד מה שאופנתי. עולם האופנה אוהב מאוד אוברסייז ובגדים שרחוקים מהגוף, על שמנות אחת כמה וכמה… תמיד אהבתי בגדים צמודים וסקסיים והייתי מידי פעם משלבת אותם ואז מקבלת הערות נוראיות מכל מיני צנוניות בפורמי אופנה נשכחים והייתי נפגעת…