דעתי,  סושיאל

   Sorry, I ain't super!

 אני רוצה לדבר על היום על תופעה שהיא לא אופנה אבל היא בהחלט אופנתית, וזה חשוב ממש כי גם כאן אנחנו מדברות על אידיאלים וסטנדרטים שמצופה מאיתנו לעמוד בהם.

אני אתחיל בעצם מלדבר על הקהילות שנוצרו בפייסבוק בשנים האחרונות. עד שהפכתי לאמא נחשפתי בעיקר לקהילות של אופנה ושופינג, אחרי שהפכתי לאמא נחשפתי ליותר ויותר קהילות שהמטרה שלהן היא בכלל חברתית במקור, תמיכה ומקום לשתף, להתייעץ, לפרוק, לרוב עם אמהות אחרות אבל יש קהילות שמאגדות גם נשים שהן לא אמהות עדיין או גם רווקות וגם אמהות. כמו בערך 90% מהנשים הייתי בכל אחת מהקבוצות שאתן יכולות לחשוב עליהן. אמהות מבשלות ביחד, אמהות משקיעות יחד, המאמות של ירושלים והסביבה והייתי גם בכמה וכמה קבוצות אופנה ועוד כמה קבוצות נשים שהפכו במהירות לענקיות והמוניות.
בתמימותי בהתחלה חשבתי שהקבוצות האלו באמת יהיו מקום לשתף ולפרוק, איזשהו מרחב בטוח ונעים. במיוחד כשמדובר באמהות, שאמורה להיות להן חמלה עד אין קץ מבחינתי. אצלי עם האמהות נולדה בי רגישות אינסופית לאחרים, ככל שעבר הזמן וצברתי פז״ם (פיצי, אבל פז״ם) בתור אמא, הביקורתיות שהייתה פי כלפיי אחרים הלכה והתמעטה ואת מקומה תפסה קבלת האחר כמעט אין סופית. הרציונאליות הקרירה שלי הלכה ופחתה. 
לצערי נוכחתי שזה ממש לא תהליך שעוברות רוב האמהות, ושהקבוצות האלו פשוט מקבלות כיוון נוראי ככל שהן גדלות ובמיוחד אם אין ניהול חזק ואיכותי, על גבול הדיקטטורי.
מה שהקבוצות האלו עושות בעצם, לפעמים בלי לשים לב אפילו, זה יוצרות סטנדרט הזוי ומטורף של איך נשים אמורות להיות, איך נשים אמורות להראות, להתנהג, איזה מין אמהות הן אמורות להיות, איזה מין ״אישה״ את אמורה להיות, איך אמורים להראות ימי ההולדת של הילדים שלנו וכן הלאה. הקבוצות האלו בעצם יוצרות מישטור. שוב, אחרי שעמלנו כל כך קשה להשתחרר מכבלי המשטור של אידיאל היופי, אנחנו ממשטרות את עצמנו מחדש. 
מעבר לזה שהרבה מהדברים סובבים סביב כסף (ימי הולדת בעשרות אלפי שקלים, הפתעות לימי שישי בגן שעולות זמן וכסף, מותגים ומלא שיט שהוא אולי ״מאמאטבע״ אבל עולה לא מעט כסף כמו שרשראות ענברים), נוצר איזה אימג׳ פשוט לא מציאותי לחלוטין של סופר וומן. 
מפרגנים ומעודדים נשים על פוסטים בסגנון:
הבית עלה בלהבות ופיטרו אותי מהעבודה, אמא שלי חלתה בסרטן ועדיין הצלחתי לגדל את 3 בנותיי לתפארת לבדי, כי בעלי עובד מסביב לשעון, שמרתי על מידה 36, הכנתי רק אוכל טבעוני, עוגות ימי הולדת מבצק סוכר, התנדבתי בבתי הספר ועבדתי מהבית. איפה המדליה שלי?״
וכולן מריעות וצוהלות מבלי להבין איזה דבר אנחנו יוצרות כאן. אנחנו יוצרות ציפייה מנשים שתמיד יוכלו לעשות הכל ולבד, מייצרות מציאות שבה מצופה מנשים פי אלף מגברים וזה בסדר, כי ככה זה נשים וככה זה אמהות. 
אנחנו מחזקות ומשמרות את התדמית המזעזעת של הסופר וומן, והסופר מאם.
                                   חיוך שמסתיר עייפות גדולה וגרמלין לא מרוצה אחד שלא משתף פעולה עם השקר
האישה המושלמת של 2016 היא אישה שנדרש ממנה הרבה יותר אגב מנשים מלפני 100 שנה.
אני צריכה להיות עם תואר אקדמי, ראשון במינימום. להחזיק בקריירה מרשימה, רצוי בתפקיד ניהולי. להתחתן כמובן, כי את לא שווה הרבה בלי גבר. לעשות ילדים, 3 לפחות. שניים וכלב זה בדיחה. קלי קלות. את צריכה שיהיה לך קשה. להקריב מעצמך. אל הורות? נשים מטומטמות. יעבור להן. את צריכה ללדת בלידה טבעית, להיות עם הילד בבית עד גיל חצי שנה ולהניק. אבל אל תגזימי! בחצי שנה את חייבת לחזור לעבוד, שלא תהפכי מאלו שנשארות בבית ומגדלות את הילדים ואין להן חיים. אבל במשרת אם מאמי, כי מישהו צריך לקחת את הילדים לחוגים מ 4 עד 7 פעמיים בשבוע וזה לא בעלך ההייטיקיסט שמסכן, הוא עובד כל כך קשה…
אגב בעלך, סקס במינימום 3 פעמים בשבוע. חד״כ 4 פעמים. ופילאטיס או יוגה עוד פעמיים. את לא רוצה שהתחת יפול ולהישאר עם המשקל מהלידה. והילדים תמיד צריכים לחזור לאוכל בייתי חם וטרי, טייק אוואי?! את יודעת כמה רעל יש בזה?! שיתנו ללד במבה או ביסקוויט בגן????! לא לא את יו״ש ועדת תזונה נכונה. וביום ההולדת שלו את תכיני עוגה מזולפת לעילא ולעילא עם צבעי מאכל מחומרים טבעיים ורכבת ירקות. ותמיד, מניקור ופדיקור מתוקתק. עדיף שתעשי בנייה שלא יתקלף לך מהניקיונות. את דואגת לסדר את הבית בסוף כל יום נכון? והארונות תמיד מסודרים כן? ואת לא לובשת בגדים חושפניים או מצטלמת בפוזות סקסיות כן? כי את אמא וזה לא מכבד. כי את אמא ואין לך מיניות. היא נשללה ממך.
                                                 ילד מדוגם, שהורס את הרייבאן שלי ועדיין לא מרוצה מהחיים.
ואסור לך לקרוס.
אסור לך להיסדק.
את טיטיניום. 
את עמוד התווך של הבית.
את מכילה את הילדים וגם את בעלך… בעלך הדביל, ״הילד״, ה״התחתנתי עם אידיוט״ שאי אפשר לסמוך עליו שיזכור להוציא את הילד או שיעשה משהו כמו שצריך ולכן וויתרת ואת עושה הכל לבד. הוא מסכן, עובד המון שעות ביממה. ואת מכילה את הילדים, לא כועסת אפעם, כשאת כועסת את אכולת רגשות אשם. בכלליות, את אכולת רגשות אשם. כל הזמן את מרגישה שאת לא מספיק טובה. 
וכמובן שכל זה מגובה בתמונות ובפיד מושלם וורוד בטירוף באינסטגרם ובפייסבוק.
חיים מושלמים. משפחה יפייפיה, בעל חתיך ומוצלח, ילד עם תלתלים זהובים מחייך ונקי וכלב ממושמע. את בוכה באוטו או במקלחת, אבל אף אחד לא צריך לדעת את זה.

                                              רבנו בדרך לכנס הקעקועים ובכיתי מלא. אבל תמונה מושלמת? יש.
                                     

                                                        הייתי מעולפת ומותשת כשזה צולם. שעה אחרי זה רבנו.
על חצי מהסעיפים האלו אני עונה בעצמי, אני כזאת. לא יודעת אם הוסללתי להיות כזאת או שזה האופי שלי, אבל עשיתי תואר וחצי, התחתנתי צעירה, עשיתי ילד, אבל אני גם מלאת ניגודים. אלפי ניגודים. ופה הבעיה שלי עם תדמית האישה המושלמת והאמא המושלמת הזאת.
חזרתי לעבודה בתום חופשת הלידה ואת הילדון לקחתי איתי עד גיל 9 חודשים לעבודה. אני מניקה אותו עד עצם היום הזה, הוא בן כמעט שנתיים. אבל אני לא מאמא טבע, אני מחסנת. אני אוהבת איפור ולהיות מתוקתקת ואני מתה על סקס, אני מינית ולובשת חשוף ומצטלמת סקסי אפילו שאני אמא מסורה ודבק לילד. אני אוהבת לבשל אבל מרגישה הכי בנוח לפעמים להזמין פיצה. מתה על אוכל בריא, אבל לא אכפת לי מה הילד אוכל בגן. אני עושה כמעט הכל בבית לבדי, אבל בעלי לא אידיוט. הוא מדהים. והוא עובד *באמת* מסביב לשעון.
והדבר הכי נוראי הוא שגם אני מרגישה לפעמים שאסור לי לקרוס. שהכל עלי. שאני חייבת לטפל בהכל ולדאוג להכל ואני, אני נמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלי. ולא, להתאפר בבוקר ולעשות מניקור זה לא באמת לדאוג לעצמך. לדאוג לעצמך זה לפעמים לקחת יום חופש ופשוט לשכב במיטה עם מרתון ״יומני הערפד״ ובן אנד ג׳ריז ולישון מלא.
                                                   הוא לא סתם רגוע. הוא מהופנט לטלויזיה. אותי ליצחק קדמן.
חברה אמרה לי השבוע שאני האישה הכי ״סופרית״ שהיא מכירה. ואז היא הסבירה שאני סופרית בעיניה כי אני מדברת על החולשות ונקודות התורפה שלי בדיוק באותו גאון כמו שאני מדברת על ההצלחות והדברים הטובים שבחיים שלי. אז השבוע, אחרי שהשבוע שלי התחיל בבעל חולה 
+ כלבים שטינפו את הבית + ילד שהפך לגרמלין בחסות גיל שנתיים הנורא – החלטתי שזהו. סיימתי אפילו לנסות להעמיד פנים שאני סופר. אני לא סופר ולא כלום.
                                בשביל להראות ככה באירוע אני בעצם מתארגנת מהבוקר. כי כשהגרמלין חוזר,אבוד.
אני אישה רגילה לגמרי שמנסה לשרוד את החיים האלו ומנסה להספיק כמה שיותר פשוט כי אני רוצה למצות את היכולות שלי ואת החיים שלי לפני שאיזה מטאור ימחק אותנו מעל פני האדמה.
עשיתי ילד כי בעלי ניג׳ס לי ופאק – יצא ממש מוצלח! אני מתאפקת לא לטרוף אותו בעודו חי בערך 80 פעמים ביממה, בעיקר כשהוא אומר לי ״ציצי טעים!״ ואני גם מתאפקת לא למסור אותו לאימוץ 10 פעמים ביממה כשהוא בוכה וצורח ״אמא דיי!!!!!״ כי לא הסכמתי לו לתקוע מברג בתוך שקע או לצלול באסלה. ואני אעשה מתישהו עוד אחד, בעיקר כי אני חושבת שאחים זה מדהים. אבל לא בטוחה שיותר מעוד אחד, כי ילדים גובים מחיר. מחיר שאני מוכנה לשלם עד גבול מסויים. אני אמא מסורה וטוטאלית, ואני מאוד אשמח לקבל בחזרה מתישהו את הציצי שלי למשל…
                                                                    מזל ש״זה״ ישן מידי פעם…
אני אוהבת לבשל וממש חשוב לי לאכול בריא אבל על הזין שלי כל הבריאות בעולם אם רדפתי אחרי הזנב של עצמי שבוע שלם ולא ראיתי את בעלי. נאכל פיצה האט ונמות מכאבי בטן בבוקר. ֿבקטנה. 
ואין לי רגשות אשם כמעט אפעם.
גם לא כשאני אוספת את הבן שלי אחרון מהגן, גם לא כשהוא אוכל לארוחת ערב קורנפלקס, גם לא כשאני מתפוצצת עליו. כי אני רק בת אדם! כי גם לי נגמר מתישהו. 
אה והכי חשוב,
שישרף העולם,
פעם בחודש אני שבת שלמה בבית, במיטה. כמו השבת. פאקינג מגיע לי. 
אז בגלל שנמאס לי, לי ולעוד כמה נשים מהממות, החלטנו לפתוח קבוצת נשים שונה. שאסור להתרברב בה, שמותר ורצוי לספר על פינוקים אישיים, החלטות, להתייעץ בלי שישפטו אותך, גם אם שכחת להאכיל את הכלב יומיים. גם אם הרגת את כל העציצים. הכל טוב אצלנו… אף אחת לא מודדת אותך. אתן מוזמנות להצטרף אלינו  Sorry, i ain't Super!

התמונות בפוסט באדיבות האינסטגרם המושלם שלי.

ספרו לי איך את מרגישות לגבי כל זה…
נשיקות,
זוריק

29 Comments

  • Unknown

    תודה. פשוט תודה. כמה שאת צודקת שמאחורי התדמית ה"נוצצת מוש סופר" יש חיים שלמים והמון המון עליות ומורדות כואבים. תודה שאת אמיצה כל כך וכותבת על זה כל כך בקלות. תודה.

    • zohar

      החיים הם לא אינסטגרם. וכמה שהאינסטגרם והפייסבוק יותר מושלמים, ככה החיים יותר רקובים. מבטיחה לך.

  • Unknown

    איזה פוסט מדהים זוהר! אני עוד לא אמא, אבל את מביאה לי נקודות למחשבה ואני מודה לך על כך . תמשיכי להיות מדהימה

  • אנונימי

    את מדהימה!!!
    ממליצה לך על שתי קבוצות שבאמת.תומכות, צוחקות, מפרגנות, מייעצות ומחבקות. האחת אמהות שוקעות. קבוצה שגורמת לי להרגיש שזה בסדר לא להיות "סופר אמא".
    והשנייה בונים זוגיות. קבוצה של נשים מעצימות (לגמרי מעצימות) בנושאחם של זוגיות, משפחה, ילדים ומה לא… בלי שיפוט והצורה הכי אותנטית.
    את בהחלט צודקת ותודה על השיתוף. נעים לדעת שאני לא היחידה שמרגישה שאני לא מספיק אמא טובה, אישה טובה…

  • nsayag

    כתבת יפה ונכון. ואני חושבת שמצד אחד לא באמת קיימת סופר מאם (מושלמת בהכל, ידה ידה ידה) ומצד שני כל אמא היא סופר מאם, לא משנה איך היא ילדה ואם היא מניקה או לא ואם היא עובדת או לא. כל אמא (כמובן למעט מקרים קיצוניים) עושה את ההכי טוב שהיא יכולה ויודעת עבור הבן שלה.

  • עדי

    בתור מישהי שהיא לא אמא (בגלל בעיות פיזיות), אני מודה שמזמן שמתי לב לטירוף הזה של התחרותיות הן בגלל ההספק – וגם עוד נקודה שכתבת בהתחלה לגבי הצורך לעשות ימי הולדת מושקעים שעולים הון תועפות. (אני מודה שאולי אני רגישה יותר לנקודה הזו בגלל שאחותי נשואה לגבר נחמד אבל לא מליאן – אבל שאר האחים והאחיות שלו כן והם עסוקים ב"שופוני" כל היום, וקשה לה לראות את זה במיוחד בקטעים של ההשוואה בין הילדים שלה ושאר בני הדודים).

    אני תמיד חשבתי שהציפיה החברתית הזו נובעת מהצורך להטיל על האמא את כל התפקידים האלו מתוך שוביניזם – אבל גם כדי במובן מסוים להסתיר את האמת. כי לגדל ילדים זה לא רק אושר גדול אלא גם קשיים מסוימים לצד האושר הזה, וגם כל שאר ה"תפקידים" שלנו הם כאלו – ורבות אולי היו שוקלות שוב את הרצון לעשות את הדברים האלו אם הן היו מודעות לכך שזה כזה קשה – אולי הן היו מתחתנות בגיל יותר מאוחר, או יולדות פחות ילדים, וכו' וכו' וכו'.

    ולגבי האמהות שמתגאות בלהיות "סופר אמא" – אני חושבת שמבחינתן זה סמל סטטוס. להיות "אמא מצטיינת" בחברה שמקדשת את האמהות זה כבוד מאוד גדול. זה שהן מהוות חלק מהלחץ הלא בריא הזה שתיארת לא עולה בכלל בדעתן.

    • zohar

      כל דבר שכתבת נכון. אני אגב ממש משקיעה בימי הולדת של לביא וזה הכי הפקה עבורי, אבל משתדלת לא להגזים תקציבית.

    • עדי

      זכותך המלאה לתכנן מסיבה איך שבא לך ולהוציא כמה כסף שבא לך עליה. הבעיה היא כשזה הופך להיות תחרות, שמילא אם היא היתה קיימת רק בין האמהות אבל גם עוברת בשלב מסוים לילדים…

  • אנונימי

    וואו, זה ממש לא רק בפייסבוק. בכל מקום טורחים להזכיר לנו מה תפקידנו בעולם – להתחתן וללדת ילדים, כאילו דא (ואם המסר לא ברור, יש בישראל חברת ביטוח שגובה דמי ביטוח גבוהים יותר מנשים לא נשואות ובלי ילדים). אה, וגם להיות יפות ושקטות (זאת אומרת, מותר לאישה לדבר וגם להחזיק בדעות נחרצות, אבל בתנאי שזה בנושאים של הורות, אופנה וטיפוח, כי ממש לא יאה לאישה לדבר על פוליטיקה, כלכלה, מדע או כל נושא "גברי" אחר).
    ועוד לא דיברנו על זה שאמהות חייבות לאהוב את הילד שלהן ממבט ראשון, כך שאם חלילה את סובלת מדיכאון של אחרי לידה, אז כדאי שתוסיפי לו גם מנה של רגשות אשם שאת בכלל מעזה לא להיות מאושרת.

  • ditdit

    אוףףף, מהמחשבות שלי ישר לפוסט שלך!!! הייתי צריכה שבוע שעבר לארגן לבכור יומולדת לגן ומסתבר שאם זו לא הפקה, את לא בסדר! את, לא הוא! מה הוא קשור בכלל?! ובנוסף בחיים לא הייתי עקרת בית מוצלחת ולא חשתי צורך להתנצל, עכשיו צריכה גם לשים פס בתור אמא, אחרת נאבדים ולא יודעת איך חוזרים משם… תודה תודה על ששיתפת ונתת לי לחזור ולהבין שתמונות המשפחה המושלמת (אני לא מעלה בכלל, אגב) הן… תמונות. וזהו. לא משקפות את החיים.

  • אנונימי

    וואו. כל כך נכון. איזה כיף שמישהי אומרת את זה סוף סוף! רק בשביל הקבוצה הזאת מתחשק לי לפתוח לעצמי חשבון בפייסבוק…

  • Unknown

    אני חושבת שאין דבר כזה סופר ולא אנושי לצפות לאידיאל כזה אני מאמינה בשיוויון ביחסים באופן אישי ושכל אחד יתרום גם למשפחה וגם לעבודה. אבל כל סידור שמתאים לשני הצדדים בסדר לגבי חיסונים תעשי מה שבא לך אבל חקרתי את נושא החיסונים ואין ולו חיסון אחד טוב כל שנה יש ילדים שנהיים אוטיסטים מתים או מקבלים בעיות בריאות מחיסונים לא חייבים שהכל יהיה קרוב לטבע אבל ספציפית בחיסונים אין שומדבר טוב ומבחינתי הסיפור שמכרו לנו על התועלת שלהם זו תרמית החיסונים את כמובן יכולה לבדוק בעצמך יש קבוצות נפגעי חיסונים בפיייסבוק גם.

    • zohar

      את טועה ומטעה. אף חיסון לא עושה ילדים אוטיסטים. זה מחקר של רופא שהודה בעצמו שהוא טעה ורישיונו נשלל וכל קבוצות הפייסבוק של אנשים מופרעים עם תיאוריית קונספריציה הזויות שצריכים לקבל כדורים. בלי חיסונים מיליונים היו מתים.

  • Unknown

    לגבי הימי הולדת—- אני לא אמא אבל בגילי היו אוכלים קצת במבה וביסלי נותנים מתנות סמליות שלא בשמיים ואולי רואים סרט ומשחקים משחק או שניים מה שהולך היום זה טירוף ופשיטת רגל להורים…. וסתם הופך ילדים לחומרניים מידי וכל היופי בילדות זה היכולת להתלהב מהדברים הפשוטים. לדעתי….

  • Unknown

    אבל מה רע בלהתרברב אני מבינה את הקטע בבעיתיות של ביקורת אבל אם מישהי באמת מספיקה המון או משיגה דברים מה רע בלשוויץ בזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *