אני חושבת שדיברנו בעבר על האהבה האינסופית שלי לכל מה ששבטי, טרייבלי. זה כמובן נובע מזה שאמא שלי היא מרוקאית ברברית ואני מאוד מתחברת לכל מה שקשור באפריקה ובשבטיות. בשנים האחרונים זה גם נכנס עמוק לתוך עולם האופנה, כחלק מהבוהו שיק אבל קצת יותר נישתי. בפוסט הקודם דיברתי והראתי קצת בוהו שיק אבל הרגשתי שממש לא מיציתי ושאני רוצה לצלם הפקה יותר מושקעת, שמשלבת בוהו שיק ומוטיבים שיבטיים. חברתי לידידי משכבר הימים, ההורס והמוכשר אלכס ריי  וגם למאק שהשיקו בדיוק בזמן קולקציה בהשראת השבטיות האהובה עלי, Vibe Tribe. הרבה פריטים בפוסט הזה הם מבית H&M וזה לא סתמי. ככל שהשנים עוברות רוב המותגים הישראלים הולכים ונהיים בעייני יותר ויותר מנותקים…

לא קיים דבר שצועק קיץ יותר חזק מחמניות. חמניות מופלאות, משמחות וקייציות. טוב יש עוד כמה דברים שמסמלים את הקיץ. רובם קשורים לבוהו שיק. למשל עגילי פרנזים, חולצות שצועקות בוהו עם הדפסי פייזלי, גוונים רכים ושילוב בן ג'ינסים כחולים לאיבזור חום. גם העור לי שהופך ליותר אדום מצהוב ואני כל כך מאוהבת בו בקיץ צועק קיץ. כמוהו האיפור שאני מאמצת בקיץ. עם גוונים יותר עמוקים שקרובים לאדמה. עם יותר הצללות ויותר הארות. אה כן, גם שדות חיטה קצורים ובאלות של חציר וילדים בחולצות לבנות וג'ינס לאור השקיעה 🙂 וכמובן מכנסי ג'ינס קצרצרים!!! משפחתיות, זה הכי קיץ. כי נתקעים ביחד חודשיים ואין ברירה! משפחתיות עם הרבה מאוד דנים, זה בכלל קייצי.…

רציתי לספר לכן על הבחורה ששברה את ליבי. היא הגיעה אלי לבית למכירה שערכתי ביום שישי האחרון, הגיעה עם אנרגיות צעירות ומגניבות, גם בטלפון היא נשמעה כזאת מתוקה! היא התלהבה ממש ממני ומהמכירה, הרגשתי שהיא קוראת נלהבת שלי והתרגשתי ממנה ממש. 5 דקות לתוך המכירה כשהיא התחילה לעבור דרך הקולבים והבגדים איתי היא התחילה לדבר על זה שהבגדים עם זרועות חשופות והיא לא הולכת ככה. היא תמיד מכסה את הזרועות עם שרוולונים או מראש עם בגדים שמכסים. אני מודה שמזמן לא נתקלתי בנשים שמכסות את הזרועות מטעמי "זה לא מחמיא לי" כי זה אחד המיתוסים הראשונים שנשברו אבל מה שהימם אותי בסיפור זה שהמהממת הזאת אפילו לא הייתה שמנה. הזרועות…

לא באמת. אני לא ממש מאמינה במילה הזאת או במונח הזה. אבל מאז ועד עולם כינו נשים מסויימות פרחות, כינוי גנאי מעליב כל כך… בעולם האופנה אני מרגישה בשנים האחרונות מגמה חזקה שבה כל מי שלובשת צמוד/חשוף/בגדים סקסיים או איפור כזה, מצטלמת בצורה מסויימת ואפילו מרהטת את הבית באופן מסויים – היא פרחה. זה לא מגניב, לא שיקי ולא אופנתי. מה נכון היום? אוברסייז, טי שירט אפורה, נורמהקור, שיער לא חפוף, בגדים שהם men repeller. זה יותר נכון, זה יותר מגניב, זה יותר פמיניסטי. ואני אומרת: האמנם? כבר מעצם המונח מן רפלר – דוחה גברים – אני חוטפת עצבים. קודם כל, כי הוא אומר שמי שמתלבשת אחרת מתלבשת עבור גברים.…

עונת החתונות והאירועים בפתח וזה אומר דבר אחד: צריך שמלות! מלא שמלות! אני חושבת שהתחלתי ללבוש שמלות כשהייתי בת 19. עברתי לגור אצל בת דודה שלי בתל אביב, אחת הנשים היפות והמדהימות שפגשתי אי פעם, הערצתי אותה כל כך בתור נערה. היא הייתה (ועודנה) אינטלגנטית וחריפה בטירוף, יפייפיה, עור שחום ושיער שחור כמו פחם, גוף מקומר ונשי ולא שדוף, והיה לה גם 10 קילו של סקס אפיל שהיא הלבישה ממש טוב בשמלות שהחמיאו לה כל כך. היא לימדה אותי ששמלות מחמיאות לכולן והטריק הוא למצוא את הגזרות שנכונות לי. אפשר להגיד שמיכל נטעה בי את האהבה לשמלות שהלכה והפכה לאובססיה ובמשך המון שנים לבשתי בעיקר שמלות. מה שלמדתי בעצמי כבר…

לכל ילדה שאוהבת אופנה יש את הבגד החלומי הזה, משהו שהיא ממש רוצה שיהיה לה בארון. אני תמיד חלמתי על מכנסונים. מכנסי ג'ינס קצרים. אני מהדור הזה, שבu פחות או יותר המציאו את המכנסיים הממש ממש קצרים. כל הבנות בגיל שלי לבשו כאלו כבר בכיתה ד' ואני לא. גם כי ההורים שלי היו דתיים וזה היה ממש לא מקובל אבל בעיקר כי מגיל אפס שמעתי שיש לי רגליים שמנות, עבות, גזעיות. רגליים של שחקן כדורגל. רגליים שלא יפה לחשוף. התסביך הזה הלך והשתכלל כשהבנתי שיש לי ברכיים שמנות, שיש ברכיים שהן גרומות עם עצמות בולטות וזה היה נראה לי הרבה יותר יפה מהברכיים השמנמנות שלי והרגליים העבות שלי. את הרגליים…

טוב אז בתחילת השבוע נפגשנו ליום צילומים מיוחד ממש בפיפה. מיכל המדהימה (שהיא אני בגיל 40, סתם שתדעו) מבקשת ממני כבר מלאאא זמן להגיע לאיזשהו יום צילומים קבוצתי. הבעיה העיקרית היא שיש לי לו"ז ממש צפוף וזה לא ממש הסתדר עד עכשיו. וגם היום הזה בעצם נדחה. אבל הוא קרה בסופו של דבר וסוף סוף זכיתי לפגוש את הודיה ולוד המדהימות ששתיהן קוראות אותי שנים והיום שתיהן גם כותבות בעצמן. אני לא יודעת אם מיכל זוכרת, אבל הקונספט של צילומים של כמה בנות ביחד היה משהו שאני והיא העלנו לפני המון זמן, ככה שתמיד קסם לי לנסות. הפליא אותי לגלות כמה מורכב זה בפועל לתפעל סט כזה ולהוציא את כולן…

וואו, ברלין. הייתי בטוחה שלא אגיע לברלין בחיים. זה היה החלום של בעלי המון שנים, הוא כל כך אוהב את גרמניה. את השפה, האנשים, האוכל. הוא שיגע אותי. ואני הייתי מאלו שאמרו "אין סיכוי. אתה יודע כמה יהודים נרצחו בגלל גרמניה? על אדמת גרמניה? בחיים לא" אז כמו שאומרים, never say never. ככל שיותר ויותר חברים ביקרו שם או עברו לשם, רציתי יותר ללכת לראות על מה המהומה. יש לי 2 חברות טובות שהן "הנוסע המתמיד לגרמניה" שתמיד מאוד הדליקו אותי על הכריסמס והשופינג שם ובתזמון מעולה הכרתי את טל המתוקה שהיגרה לברלין ויש לה חברת סיורים דוברי עברית בברלין. באותו תזמון מושלם מצאנו דיל סופר זול ושווה ופשוט הלכנו…

וואו, שבועיים קשים עברו עלי. למי שלא עוקבת בפייסבוק, אני אנסה לקצר את העניינים. זה התחיל מאירית רחמים והשמלה המדוברת שהיא לבשה לבר המצווה של הבן שלה. ראיתי את כל התגובות שנכנסו בה מעבר לכל פרופורציה והייתי חייבת להגיב, מהצד האחר. וזה מה שכתבתי: אני אוסיף ואדגיש כאן שפעם, גם אני הייתי כזאת ששופטת וביקורתית כל כך. ולפעמים עדיין "מתפלק" לי.וזה לא סוד, אפשר להסתכל כאן בבלוג אחורה, הוא כבר בן 7. הייתי כותבת פוסטים של מה אסור ומה מותר. מה נראה זול ופרחי ומה נראה יוקרתי או שיקי ונכון. לקחו לי כמה שנים להבין שמשטור הוא משטור הוא משטור. לקחו לי שנים להבין שזה בדיוק אותו הדבר. שאי אפשר להגיד…

ב 12.14.15 לביא בני האהוב חגג יום הולדת שנה. את סיפור הלידה שלו תוכלו לקרוא ממש כאן כפי שכתבתי אותו בחודש שאחרי הלידה. חגגנו ללביא בחצר הבית בשבת סגרירית שמיד אחריה טסנו לברלין (פוסט יכתב בהמשך). נושא היומולדת היה פיראטים! רציתי יום הולדת מדליק, מגניב ועם גולגלות, כיאה להורים המגה מגניבים שאנחנו. לביא בעצם הפך מתינוק לפעוט ורציתי יום הולדת טיפ טיפה קשוח ומגניב, שבגיל 16 הוא יראה לחברים שלו שהיו לו הורים ממש מגניבים ולא כאלו שעשו לו בושות. השקעתי המון מחשבה ולא מעט כסף ביום ההולדת שלו כי יום הולדת שנה זה סימן דרך חשוב. בדיוק כמו ברית, יום הולדת שנה בעייני מסמל את סוף תקופת התינוקות, הוא…